"לא הייתי בטוח שאעמוד בלחזור למחלקה בביה"ח"
דידי הררי שיתף בקושי לשוב למחלקה האונקולוגית שבה טופלה מירית ז"ל בביה"ח איכילוב: "התבקשתי להנחות טקס הוקרה לצוות הרפואי; זה לא היה קל"
דידי הררי הנחה אמש (ג') טקס הוקרה לצוותים הרפואיים של המחלקה האונקולוגית בבית החולים איכילוב. הררי, שהיה נוכח במחלקה לא מעט בזמן שליווה את אשתו מירית ז"ל במלחמה בסרטן, שיתף מה הוביל אותו להסכים להנחיית הערב, ומדוע חשוב לפעמים לדעת לעצור ולהגיד תודה.
"התקשרה אליי חברתי הטובה מירית גרינברג מלכת היופי לשעבר, שהחלימה בעצמה מסרטן השד. היא סיפרה לי שהיא מרימה ערב שכולו הוקרה לצוותים של המחלקה האונקולוגית, וביקשה ממני להנחות את הערב ולדבר מתוכי", סיפר.
אחרי שלא נכח שנה וחודשיים במחלקה ובבית החולים בפרט, חשש דידי כיצד יעמוד וינחה טקס שקרוב כל כך לליבו. "לא הייתי בטוח שאני יכול לעמוד בזה. קיבלתי המון כוחות ועצות מאנשים שקרובים אליי איך להתגבר על אותו פחד שיש לי", שיתף בכאב, "כבר מהכניסה לחניה של איכילוב התחילו כל מיני פרפרים, ציפורים ושאר בעלי החיים לקפץ לי בבטן ובמעלה קנה הנשימה. חניתי בחניה שהכרתי כל כך טוב שנתיים, עליתי במעלית והגעתי למסדרונות בהם הסתובבתי עם מירית שלי".
"זה לא היה פשוט, זה היה קשה אבל המילים שאמרו לי לפני כן הדהדו לי בראש, 'אתה אמיץ, אתה יכול לעשות את זה - תחשוב חיובי', וניסיתי לחשוב חיובי אבל המחנק והכדור בגרון עלה כל פעם מחדש. אצלי תמונות מצטיירות יחד עם המילים והתמונות לא היו קלות. זה אומנם לא היה קל אבל זה היה צעד חשוב. מה שהיה חשוב בעיקר היה לעצור ולהגיד תודה לצוותים הרפואיים", אמר.
"אנחנו שוכחים לעצור ולהגיד תודה"
דידי שראה את החשיבות בערב שכזה קרא לשאר המטופלים והמשפחות, בכל המחלקות, להעריך את עבודת הצוותים ולהוקיר תודה: "ברוב המקרים אנחנו קוראים על משפחות, שאי אפשר לשפוט אותן, שמתפרצות על הצוותים ומאשימות אותם במצבים. אנחנו שוכחים מדי פעם לעצור ולהגיד תודה".
"החולים והמשפחות צריכים לעצור, לכנס את האחיות והרופאים ולהגיד תודה על היחס החם והאמפטיה, החיבוק, החזקת היד, הליטוף, החיוך והניסיון להכניס קצת אור בחיים המאוד אפלים של החולים", אמר, והוסיף: "הצוותים האלה נמצאים שם יום ולילה, עושים את זה בחרדת קודש ולא בשביל המשכורות - הם עושים את זה מכל הלב. יהיה נחמד אם מדי פעם, בכל מיני מחלקות, יתאגדו החולים והמשפחות ויעשו מן אחר צהריים־ערב בו יזמינו את הצוותים לערב קטן שבו רק עולים לבמה ואומרים תודה", סיכם.
עריכה: שני רומנו
