"בעלי אמר שהדבר הטוב ביותר - שאתאבד"
חווה סבלה מאלימות קשה ע"י בן זוגה, והחליטה לבחור בחיים ולהסתייע בעמותת 'ל.א לאלימות': "לא הייתה נורה אדומה אחת" • ורדית דנציגר הגיבה
נשים רבות נאלצות לחיות בפחד יומיומי משתק, מפני מי שהיה בן זוגן ואיש סודן עד שהכל התהפך. היום (ה'), מציינים ברחבי העולם את יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, על מנת לשים שוב את האלימות הנוראית על שלל סוגיה בראש סדר היום. עמותת 'ל.א לאלימות' מעניקה רשת ביטחון והגנה לנשים אלו ולילדיהן, ומפעילה שלושה מקלטים ברחבי הארץ וקווי חירום הפועלים 24 שעות ביממה
בפתח התוכנית, שוחחו ליאת רון ואריה מליניאק עם חווה, אישה שספגה אלימות רבה מבן זוגה, פנתה לקו החירום של עמותה וזכתה לסיוע מקיף עד היום. באומץ רב שיתפה חווה את סיפורה האישי והכואב.
"היינו משפחה נורמטיבית לחלוטין, הכול היה רגיל. אני לא יכולה להגיד מה קרה שם כי הדעת עוד לא תופסת את מה שקרה. אי אפשר להגיד שהיית נורה אדומה אחת, זה היה מצב מאוד מתעתע. הרגשתי כמו בניסוי הרתחת הצפרדעים, זה היה מאוד לאט", שיתפה.
אלימות במערכת יחסים יכולה להתבטא במספר דרכים, היא לא בהכרח חייבת להיות פיזית. "יש חלוקה בין הגברים האלימים. יש את האימפולסיבים שקמים ורוצחים, ויש את המתעללים. המטרה שלהם היא אותה אחת - שתמותי. אבל בדרכים שונות", אמרה, והוסיפה: "המטרה היא להרוס לך את החיים בכל אספקט אפשרי. בין אם זו אלימות כלכלית, נפשית, פיזית או דיגיטלית. הכול פרוץ ופתוח - הכול אפשרי".
"הוא התחיל להתעלל בי כי כבר לא תהיה עוד ירושה"
במהלך השיחה, סיפרה חווה כי מתחילת הנישואים לא הייתה חשופה לחשבון הבנק המשותף, וכיצד לאחר קבלת הירושה מהוריה התחילה ההתעללות מצד מי שהיה בן זוגה: "גרנו בדירה שהוריי רכשו לנו לפני הרבה שנים, היא הייתה רשומה על שנינו. הייתי אשת הקריירה אבל הוא שלט בחשבון מא' ועד ת'. הוא השתמש במניפולציה ש'אם את מתקרבת לחשבון את לא סומכת עליי'. ידעתי מה הכנסתי, לא ידעתי מה נשאר".
"כשירשתי את הירושה הכנסתי את הכסף, כמו אישה טובה, לחשבון המשותף. אחר כך הסתבר שכל הכסף נעלם והופיעו חובות. הוא התחיל להתעלל בי כי כבר לא הייתי שווה, לא תהיה עוד ירושה. הוא עשה פעולות כדי להעיף אותי, הוא אמר לי 'אני חושב שהדבר הכי טוב שתעשי זה להתאבד'", ציינה.
האלימות הכלכלית שחוותה הייתה החלק הקל בסיפורה, לאחר מכן התחילה האלימות הקשה יותר. "התחיל שיח של השפלה, האלימות הפכה לפיזית. הוא התעלל בי, ניסה להוציא אותי מדעתי", שיחזרה, "פניתי לנעמ"ת וויצו, אמרתי שאני חושבת שאולי אני חווה אלימות. הסבירו לי שזה מה שאני חווה והתחלתי להשתתף בקבוצה של נשים הנמצאות במעגל האלימות. נחשפתי לעולם הזה. זו הייתה תקופת קורונה, לא היו הרבה אפשרויות - הייתי כלואה".
"ברגע שהייתה אלימות פיזית פניתי למשטרה והתחלנו עם צווי הרחקה. המשטרה ובית המשפט לא עזרו לי, התשובות היו או שאני אלך למקלט או שבפעם הבאה שיש אלימות שאני לא היה בבית כמה ימים. התשובה הגורפת הייתה שאין איך לעזור", הדגישה, "הייתי קצת בבית והייתי בורחת. יום אחד חזרתי וגיליתי שהוחלף צילינדר. לקח כמה ימים לקבל צו בית משפט שמאפשר לי להיכנס הבייתה, וכשנכנסתי לא היה זכר לרכוש שלי כאילו לא הייתי קיימת. אין לי שום דבר מהעבר, כל מה שיש לי זה מהחודשים האחרונים".
בסיום דבריה, פנתה לאותן נשים שלא יודעות האם הן חוות מערכת יחסים אלימה: "מאוד חשוב לסמוך על תחושות הבטן. כשמשהו מתחיל להיות לא בסדר לא למרוח ולייפות את זה. לא לעצום עיניים - להתחיל לצבור ידע ולהתעניין".
"רוב מקרי האלימות לא מסתיים ברצח"
לשיחה הצטרפה ורדית דנציגר, מנכ"לית העמותה, והגיבה לדברים: "לצערי יש הרבה נשים שנמצאות במצב של חווה, הן פונות לקו החירום שלנו. יש לנשים שנמצאות עוד בשלב לפני הפנייה וההבנה שהן צריכות לעשות משהו. הפנייה לקו החירום זה הצעד הראשון שאישה עושה כדי לקבל את הידע והתמיכה כדי להתחיל את התהליך".
הפנייה לקו החירום של העמותה מתבצעת באופן אנונימי, דבר האמור להקל על אותן נשים שמתלבטות ולא רוצות להיחשף. הקו מאויש על ידי מתנדבות שמקבלות הכשרה, מלוות את הנשים שפונות ומעניקות ידע וכלים להתמודדות.
"לפעמים לדעת מה האפשרויות שיש נותן איזושהי נקודת בסיס ממנה אפשר להתחיל - זה יכול לעשות את ההבדל. רוב מקרי האלימות לא מסתיימים ברצח, המקרים שמגיעים לתקשורת מסתיימים לצערנו ברצח או בניסיון לרצח. אחת מארבע נשים מתמודדת עם זה", סיכמה דנציגר וקראה לכל מי שמהססת להרים טלפון.
לבירורים ופניות לעזרה, צלצלו לקו החירום של העמותה, במספר 6724*.
עריכה: שני רומנו
