רות מלניק: "אני נשברת כל יום"
ביהמ"ש המחוזי בחיפה האריך את מעצרו של אדוארד קצ'ורה החשוד ברצח יעל מלניק ז"ל • אחותה שיתפה בתחושות, ואמרה: "לא אקבל את זה שהוא ישוחרר"
אתמול (ב') היה זה ללא ספק יום דרמטי עבור משפחת מלניק. לאחר ששופטת בית המשפט השלום בחיפה הורתה לשחרר את אדוארד קצ'ורה החשוד ברצח הנערה יעל מלניק ז"ל, החליט בית המשפט המחוזי בעיר להשאירו במעצר בטענה כי "ניתן ללמוד על מסוכנות בדרגה גבוהה". גולן יוכפז וענת דוידוב שוחחו עם רות מלניק, אחותה של יעל, שסיפרה על הטלטלה וההתמודדות עם האובדן.
רות הודתה כי ההחלטה של ביהמ"ש המחוזי בחיפה הפתיעה את המשפחה, "לא הייתה לי ציפייה שהערעור יתקבל, הכנתי את עצמי לזה. אבל הופתעתי מאוד". לדבריה, ההחלטה לשחרר את קצ'ורה ממעצר הייתה טכנית, "לא ראו איך החקירה תסתיים בזמן הזה, בגלל זה החליטו לשחרר אותו".
באשר לטענות כי לא היו מספיק ראיות על מנת להשאירו במעצר, אמרה: "אני שומעת כל הזמן שיש ראיות ממשיות לזה שהוא רצח את אחותי וגם נשיא המחוזי שקיבל את הערעור אמר דברים שאף פעם לא שמענו באף דיון. הוא אמר שזה בן אדם חולה, שדרגת הסיכון שלו מאוד גבוהה, שכנראה המהות שלו לבוא לעבוד בבי"ח פסיכיאטרי הייתה בשביל לנצל ילדות במצב כזה, במצב לא טוב".
כמו כן, סיפרה: "שמעתי הרבה עדויות לאורך כל התקופה הזאת, כל יום אני שומעת משהו חדש מבנות שהיו מאושפזות ומטופלות שלו. הוא הטריד אותן מינית במקומות בלי מצלמות, הרביץ למטופלים שלו, היה אלים, מניפולטיבי, תוקפני, היה מגיע לעבוד בהשפעת סמים ואלכוהול. שמעתי הרבה דברים שפשוט הייתי בשוק כל פעם מחדש".
לדבריה, יש להגיש כתב אישום בגין רצח בהקדם. "אני לא חושבת שבכלל יש מה להתמהמה כי השופט אתמול ציין כל כך הרבה דברים שהוא בעצם ביסס את כתב האישום. אני לא חושבת שצריך יותר להתמרח".
"אני בוכה הרבה"
בכאב שיתפה רות בהתמודדות המשפחתית מאז הרצח של אחותה: "זה נורא קשה, אנחנו באמת מרוסקים אבל המלחמה הקטנה שלנו זה שהרוצח שלה יישב בכלא כל החיים שלו. אני לא אקבל את זה שהוא ישוחרר. המשטרה אומרת שיש ראיות ממשיות שהוא רצח אותה. נורא קשה לסבתא, אף פעם לא ראיתי אותה במצב הזה. אין יום שאני לא רואה אותה בוכה, ואני חייבת לחזק אותה כי היא בעצם כמו אמא שלי".
עוד הוסיפה: "אנחנו צריכות להיות חזקות בשביל אחותי, גם אם זה אומר לפעמים להישבר, שזה קורה הרבה מאוד. אני נשברת הרבה מאוד, קשה לעבור את כל זה, אני ילדה בת 18 בסך הכול ואיבדתי את אחותי הקטנה, היחידה. ברור שאני נשברת, אני בוכה הרבה. אין לי זמן לעכל את כל מה שאני עוברת מרוב שזה כל כך אינטנסיבי". כשנשאלה האם היא מקבלת ליווי פסיכולוגי על מנת להתמודד את הטראומה, השיבה: "אני לא רוצה. אין לי גם זמן לזה".
לצד הקושי באובדן אחותה, המשפחה נזקקת לסיוע כספי על מנת להמשיך ולהיאבק משפטית בקצ'ורה: "פתחנו קמפיין מימון המונים שנקרא 'אל תרצחו אותנו פעמיים', אני רואה את החיבוק ואת העזרה של כולם בקמפיין הזה".
להשתתפות בקמפיין 'אל תרצחו אותנו פעמיים' לחצו כאן.
עריכה: עופרי גליכמן
