מאמן לא יכול לרקוד על שתי חתונות
דני דבורין טוען: הכדורסל, כמו הכדורגל, חייב מאמן נבחרת במשרה מלאה, שלא מחלק את זמנו עם קבוצת ליגה
בכדורסל הישראלי מקובל שמאמן יכול לעבוד במקביל הן בקבוצה שאותה הוא מדריך, והן בנבחרת הלאומית. זה עבד, למשל, בהצלחה עם צביקה שרף ועם עודד קטש. אז, ההחלטה לשלב בין התפקידים, לא העלתה ככל הנראה סימני שאלה אצל מקבלי ההחלטות באיגוד הכדורסל. בכדורגל לא סתם הדבר כלל לא עומד על הפרק - ישנה בו הפרדה מוחלטת בין שני התפקידים.
קל לי מאד להביא דוגמא למדוע מאמן אינו יכול לרקוד על שתי חתונות. בתקופת הפגרה ולטובת נבחרת הכדורסל של ישראל, שבה גברה על פולין ואסטוניה, בהיותו בחוץ היה גיא גודס עסוק עם המשימה הלאומית. הוא כמובן לא יכול היה להתפנות לאימון קבוצתו, מכבי ראשון לציון, המצויה בתחתית הטבלה. כל אחד מבין שבקבוצה הנאבקת נואשות כדי להיחלץ מהתחתית, כל אימון הוא קריטי. לכן, המסקנה היא שבעתיד יש לבחור מאמן לאומי ב־100 אחוזי משרה. זה הדבר ההגיוני והבריא לעשותו.
ברור שלא כל אחד חושב כמוני, וזה בסדר. כתמיד ישנם שני צדדים למטבע. העובדה שבמשך העונה נהנית הנבחרת מימים ספורים של אימונים ומשחקים, היא אחת מהתשובות מדוע אין להפריד בין שני התפקידים. ועוד טענה היא שמאמן חייב להיות פעיל ברציפות והדרך לעשות זאת היא כמובן רק בכך שבמקביל יתאפשר לו לאמן קבוצה בליגה, כי גם הוא זקוק לכושר של ניהול משחקים.
אז נכון, אין לבטל נימוקים אלה במחי יד. עם זאת, כאשר שוקלים את כולם - דעתי לא משתנה, והגיע הזמן שמישהו יעלה את הנושא לדיון מעמיק.
