"הם נכנסו לאוטו ושם נגמרו לי החיים"
יעל גרינברג, קורבן האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת, הלכה לעולמה בגיל 49 • לפני כשנה וחצי, שיתפה בריאיון ב'שבע תשע' בהתמודדות הקשה שלה • האזינו
לפני יותר משלושה עשורים טלטלה פרשת האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת את המדינה, אך נדמה כי לא למדנו דבר מהמקרה הנורא. בשנת 1988 יעל גרינברג, שהייתה אז בת 14 בלבד, נאנסה בברוטליות על ידי חבורת נערים, כשהם מתעללים בה פיזית ונפשית במשך ימים ארוכים. מאז, היא נאבקת לקיים שגרת חיים נורמטיבית, אך ללא הצלחה. הבוקר (א') נודע כי גרינברג הלכה לעולמה בגיל 49. בעקבות כך, חזרנו לריאיון שערכה ב־03.01.2022 עם גולן יוכפז וענת דוידוב בתוכנית 'שבע תשע' ב־103fm, ושיתפה בהתמודדות לאורך השנים.
גרינברג סיפרה בגילוי לב על הקשיים שהיא חוותה מאז אותם אירועים קשים, והודתה: "אין יום שאני הולכת לישון ואני לא נמצאת בקיבוץ בצורה כזו או אחרת. אני תמיד מגיעה לשם ובדרך כלל אני עדיין אותה ילדה בת 14. כאילו קפאתי". עוד הוסיפה: "אני לא עובדת כבר שנים. אני קמה בבוקר, מכינה נס קפה, מעשנת סיגריה ורואה טלוויזיה. איך שמגיע הבוקר, אני מחכה שכבר יגיע הערב, כדי שיעבור עוד יום. אני לא קוראת לזה חיים, אני פשוט פה".
גרינברג השאירה אחריה שלוש בנות. באותו ריאיון היא סיפרה כי "הן תומכות בי מאוד אבל אני לא רוצה להפיל את עצמי עליהן. הן בראשית החיים שלהן. אני רואה את הנכדים וזה נותן לי עוד 'פוש'. אלו נקודות האור שיש לי", אמרה.
לאורך השנים היא שהתה מספר פעמים בבתי חולים פסיכיאטריים ואף איימה להתאבד: "הבנות שלי ראו אותי במצבים מאוד קיצוניים, כשפשוט לא רציתי להמשיך לחיות. לא קמתי מהמיטה, הייתי גוש בשר ששוכב ולא עושה כלום. הייתי איתן אבל לא ממש, אני קוראת לזה - טייס אוטומטי".
לדבריה, "זה אותו הניתוק שהיה לי אז, כשקרה המקרה שלי. הניתוק הזה קיים והוא לא עובר עם השנים. אני לא רוצה לבלבל את המוח ולהגיד שזה עובר, כי זה לא". גרינברג התמודדה במהלך חייה עם רגשות אשמה ודיכאון על אותם ימים, "למה בעצם נכנסתי לאוטו? אין לי מושג כמה פעמים התפללתי לאלוהים שלא אקום בבוקר. אני צריכה לקחת כדורים רק כדי לצאת מהדלת". אך גם זה לא עזר. "אני לא יוצאת מהבית קרוב לשלוש שנים, אני לא מרגישה בטוחה", הסבירה.
"לא האמנתי שזה קורה לי - זה אנשים שגדלתי איתם מגיל 5"
היא נזכרה באותם ימים ארורים בקיבוץ, ובתהליך המייגע שנאלצה לעבור בהגשת התלונה. "אמרתי לאחות של הקיבוץ מה קרה ואחרי כמה ימים באו מהמשטרה. הרבה פעמים שאלו אותי, אם הם יכתבו לי מכתב התנצלות, אני אסלח להם? אמרתי שלא - אי אפשר לסלוח. פשוט לא האמנתי שזה קורה לי, זה אנשים שגדלתי איתם מגיל 5", אמרה.
למעשה, הכול התחיל שנה לפני כן. "המנהיג, איך שאני קוראת לו, כנראה אהב אותי או משהו אבל הוא תמיד היה מציק לי", סיפרה. גרינברג שיחזרה כי בערב אחד הציעו לה להכיר נער, והיא ענתה בחיוב. "דיברנו אולי 2 דקות ואז הם פשוט נכנסו לאוטו כולם. שם בעצם נגמרו לי החיים. בשבילי זה קרה אתמול" הסבירה, והוסיפה: "אם אני אתרכז ממש, אני אפילו יכולה להגיד מה הם לבשו".
כשבתה שיתפה אותה שהוטרדה מינית, יעל המליצה לה שלא להגיש תלונה. "סיפרתי לה מה יקרה. 'הגשת תלונה, תצטרכי לזהות אותו, יעשו דיבור ביניכם ובסופו של דבר הוא יקבל ארבעה חודשי מאסר. את רוצה לעבור את זה? את הבת שלי, יצלמו אותך', ואז היא ירדה מזה", סיפרה.
"תמיד היה ותמיד יהיה"
במהלך השנים שחלפו נחשפו עשרות פרשות אונס, תקיפות מיניות והטרדות מיניות, ורק לאחרונה עלו לכותרות מקרי האונס בתיכונים בתל אביב ובדרום הארץ. לדעתה, "למדנו לדבר על זה וזה נורא נחמד, אבל מפה ולעשות משהו? לא. שום דבר לא השתנה. אני תמיד אמרתי שזה יקרה עוד הפעם, כי זה תמיד קורה. קרו עוד המון מקרים שלא דווחו".
כמו כן, גרינברג התייחסה למתלוננות בפרשות האחרונות, ואמרה: "אני מקווה שייקחו את זה ברצינות ואולי פעם אחת, כמו בארצות אחרות, יתנו עונש כמו שצריך. אולי זה קצת ירתיע". לטענתה, "לא עושים מספיק שיעורים ממשרד החינוך על איך להתנהל בתור בני אדם, ולא להתנהג בצורה כל כך ברוטלית כלפי אנשים אחרים. זה לא הקורונה ולא הרשתות החברתיות. אין לי בשורות טובות - זה תמיד היה ותמיד יהיה".
יעל גרינברג הוגדרה כפוסט טראומתית וקיבלה קצבה מביטוח לאומי. למרות זאת, היא התקשתה לקיים שגרת חיים יציבה והייתה נתונה בקשיים כלכליים אדירים.
עריכה: שני רומנו ועופרי גליכמן
