"נוער בסיכון צריך להיות תחת הרווחה"
חברת הכנסת נעמה לזימי (העבודה) מודאגת ממצבם של בני הנוער בסיכון שנמצאים במעונות • מדריכה במקום סיפרה: "הם חווים רגרסיות וטלטלה"
עובדי המעונות לנוער בסיכון בישראל נמצאים על סף משבר כלכלי, וישנו קושי לגייס עובדים חדשים בעיקר בגלל תנאי השכר, והעבודה המורכבים. על מנת להבין את גודל המשבר ומטרת המאבק, ענת דוידוב שוחחה ב־103fm עם ליסה פלאם, מדריכה בבית הנוער מושב עין ורד, שהעניקה את האפשרות להציץ על עולמה המקצועי וחשפה כיצד יצרה קשר עם הנוער איתו היא עובדת. בהמשך, הצטרפה לשיחה חברת הכנסת נעמה לזימי (העבודה) שנלחמת רבות לטובת הנושא.
בפתח השיחה, סיפרה פלאם על הגעתה למעון ואופן פעילותו: "אני עובדת במעון בשנה וחצי האחרונות. זה מעון שיש לנו בו כ־60 נערים בני 18־12 שמוגדרים בסיכון קצה. הם מגיעים מרקעים מאוד מורכבים עם הרבה טראומות עבר וחלקם ביצעו עבירות מאוד קשות. המעון שלנו הוא לטווח ארוך, מעון שיקומי וטיפולי בתנאי פנימייה סגורים, הם יוצאים פעם בשלושה שבועות לחופשה. אין לי הכשרה מסוימת, אני עובדת הרבה מאוד שנים בחינוך. זה נושא שקרוב לליבי אבל בלי השכלה לזה".
"הגעתי מרקע של הדרכת טיולים ועבודה בחינוך והרגשתי שיש הרבה שאני יכולה לעשות. חיפשתי איך אני משלבת את העולמות שלי והגעתי למעון הזה מתחושה אמיתית שזה המקום שאני צריכה להיות בו ואלו הדברים שאני טובה ויכולה לתת לנערים. להקנות להם הרגלי חיים נכונים, להחזיר אותם לתלם ולאפשר להם עתיד אמיתי וטוב, להוציא אותם מהמעגל שהם נמצאים בו שהם ממשיכים את דרכם של אבותיהם שישבו בכלא ולמנוע את ההגעה שלהם לשם בסופו של דבר", אמרה פלאם.
"אני נמצאת איתם כל הזמן - דמות שהיא קצת האבא והאמא בצורה מתפקדת לשם שינוי"
על הדרך ליצירת הקשר עם הנערים, שיתפה כי "בשמונה חודשים הראשונים זה היה בעיקר לקנות את האמון שלהם. זה נערים שהם כל כך פגועים שהם מראש לא סומכים עלייך ולא מאמינים שאת כאן לטובתם. אני המענה הראשוני שלהם לכל דבר, אני נמצאת איתם כל הזמן בין אם זה ללמוד איך לשים מצעים על המיטה אבל בעיקר כשהם מוצפים להיות הבן אדם שיכול לדבר איתם, שאני יכולה לשמוע אותם, לתת להם את העצה ולהיות בשבילם. דמות קצת האבא והאמא בצורה מתפקדת לשם שינוי".
הקושי העיקרי בגיוס עובדים ופעילים למעונות האלו, שעבודתם הכרחית לשיקום הנערים, נמצא במשכורות אותם מקבלים העובדים. "אני עושה 250 שעות בחודש, יש כאלו שעושים גם 300. אני עושה שעות נוספות אבל כאן נכנס עניין מעניין כי מנסים כמה שיותר לצמצם, כחוק, איפה שאפשר כדי להפחית בשכר. יש כל מיני קומבינות, בשעות שינה שלנו מאפסים לנו את השעון. אני עושה 250 משעות כמעט בלי שעות נוספות, את נשמתי ואת זמני נותנת למעון אבל זה באמת עניין שהוא בעיה הרבה יותר רחבה".
"יש לנו מחסור בכוח אדם, מאוד קשה לגייס אנשים ובגלל שהתנאים קשים והעבודה קשה, קשה להביא לכאן אנשים. גם מי שכן מגיע אז התחלופה מאוד גדולה", טענה, והוסיפה: "בשביל שנסיים את החודש עם שכר שיאפשר לשלם את השכירות ולקנות אוכל אנחנו צריכים לעשות כמות שעות לא סבירה, וזה מה שאני עושה, ובנוסף אני עובדת בעבודה נוספת".
"בכל פעם שאיש צות עוזב הנערים ממש חויים רגרסיות, שאנחנו לא כאן בשבילם"
חוסר העקביות של אנשי הצוות במעונים משפיע רבות על שיקום הנערים. לדבריה, "זה משהו שאני מתמודדת איתו באופן יומיומי כי כמעט כל חודש מישהו עוזב. בכל פעם שאיש צוות עוזב המשפט הקבוע חוזר על עצמו 'גם את תעזבי למה שנסמוך עלייך'. הם ממש חווים רגרסיות, שאנחנו לא כאן בשבילם, שלא רואים אותם ושהם גם ככה נפגעים ולמה שהם יתנו אמון".
"בסופו של דבר העבודה שלנו בשביל שנסיים עם משכורת טובה אני מגיעה למצב של שחיקה ובסופו של דבר כולנו נמצאים למען הנערים האלו והפגיעה היא בהם. כאני מגיעה עייפה, בלי כוחות ואחרי שמישהו אחר עזב הם אלו שנפגעים ולזה אין תחליף. הפגיעה בהם בסופו של דבר זה הדבר הגרוע ביותר שאנחנו יכולים לעשות, אנחנו עושים את המקסימום שאפשר עם מה שיש אבל זה לא מספיק", ביקרה.
"מבחינתנו זה צעד ראשון במאבק שאנחנו חייבים להילחם על עתיד הנערים האלו, זה מגיע ממקום של לראות את העבודה שלי בתור מקצוע - זה אוטומטית משפיע על עתיד הנערים", הדגישה פלאם בסיום השיחה.
עריכה: שני רומנו
