כבר שנים שהזמר, השחקן והמלחין אבי טולדנו, שבין היתר ייצג את ארצנו באירוויזיון 1982 עם השיר הנפלא 'הורה', הוא אחד מהזמרים המוכשרים והפופולריים בישראל. קצת אחרי שעלה ממקנס שבמרוקו כשהיה נער, התגלה קולו הנעים והצלול, ומשם, כמו שאומרים, השאר היסטוריה.
טולדנו התארח בתוכניתו של רז שכניק, ויחד שוחחו השניים לשעה שלמה ומרתקת ללא ספק המגוללת את תחילת הקריירה המפוארת שלו, שהציבה אותו לאט לאט במקום של כבוד בהיכל התהילה של הזמר הישראלי. בפתח דבריו, שיתף בגילוי לב איך הכל התחיל: "הגעתי לארץ באמצע שנות השישים ישר לקיבוץ רוחמה, רק בשבת האחרונה ביקרתי שם. בגיל 16 נחתתי בארץ, וחודשיים או שלושה אחרי שהגעתי לקיבוץ, שמעון כהן המוזיקאי הדגול היה מגיע למוסד החינוכי בקיבוץ, ושמע אותי שר. עברית עוד לא ידעתי".
על שירו 'זוהי יפו', שנמנה עם הראשונים שהכירו את קולו לעולם, סיפר: "משה וילנסקי נזכר בילד שבדיוק התגלה והזמין אותי. אמרתי לו שאני לא יודע עברית. השיר עף מהמצעד אחרי שבועיים, הוא לא היה להיט בכלל. השיר הזה ליווה אותי בכל מקום בשירות הצבאי, ואחר כך הרדיו התחיל להשמיע אותו. צריך הרבה מזל. השגחה עליונה, נס קרה פה".
בהמשך, האזינו השניים לשיר 'בדרך חזרה'. טולדנו הסביר: "הייתי עדיין בצבא, והייתי צריך להגיע להופעה ללא טרמפ. הייתי מאובק, תפסתי טרמפ עם טייס שטס לשדה דב כדי להגיע לפסטיבל הזמר העברי, והוא הסכים רק אם אשיר כל הדרך. זכיתי במקום השלישי אחרי יהורם גאון, זה כבוד גדול. היו 19 השמעות של השיר באותו יום של הפסטיבל".
רז שכניק ואבי טולדנו באולפן//צילום: מאירה פרץ/103fm
כיצד הצליח להתמודד עם ההצלחה שהגיעה במהירות הבזק? בשיחתו עם רז שכניק, השיב: "תמיד הייתה לי בראש מחשבה שאין ארוחות חינם ושאצטרך לשלם על זה פעם, ואחת הסיבות שעזבתי את תל אביב היא כדי לברוח מהבלגן".
לאחר השיחה הערה בדבר הקלסיקות של טולדנו מן העבר, חזרו השניים לימינו אנו ושמעו יחדיו, לצד המאזינים הנאמנים, את שירו החדש 'רונה' שנכתב על האהבה החדשה בחייו. "רונית היא בת הזוג האהובה שלי, אנחנו כבר שנה וחצי ביחד משהו כזה", סיפר בהתרגשות, "זו אהבה חדשה יחסית. היא מאוד אהבה את השיר, כתבתי והלחנתי אותו".
פרויקט 'אלבומי המופת' מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי.
לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.
עריכה: מיכל קדוש