"היום אני רוצה שאף אחד לא ימחק את משפחת איכנולד"
דב איכנולד על החיים כבן לניצול שואה ועל אביו שניסה תמיד לשמור על אופטימיות: "אבי סבל מסיוטים, היינו שומעים את הצעקות בלילה, היה חי כאן ושם"
דב איכנולד, עורך הוצאת 'ידיעות ספרים' שוחח עם ניסים משעל וגיא פלג על זיכרון השואה עבורו בתור בן לניצול שואה, ואת השליחות שהתחייב בחייו לשמר את זכרון משפחתו של אביו שנספתה כולה בשואה, ועל המשכת שם המשפחה איכנולד בכל כתביו ובכל פועלו בחיים.
הוא סיפר כי, "דור שני זה כמו נר זיכרון תמידי, אתה חי עם תחושה שאתה צריך להזכיר משהו לכולם, אתה נושא על עצמך שליחות. במהלך עבודתי, אני תמיד חותם את שמי, בעשרות אלפי ספרים, ולכאורה כל משפחה איכנולד נספתה בשואה ואביו נשאר לבד, היום אני רוצה שאף אחד לא ימחק את משפחת איכוולד, שנים הייתי נוסע לפרנקפורט והייתי מסתכל בכל פינה בכל תחנת רכבת זה היה מעלה בי זכרונות הייתי מסתכל על כל אדם האם הוא היה בשואה מה הוא עשה בשואה".
בהמשך סיפר על מה שעבר על אביו מאז שעלה לארץ ממחנות ההשמדה לבדו, "אני גדלתי בבית אחר, אבא שלי היה אדם מאוד אופטימי למרות כל שעבר בחיים. אבא שלי היום בחיים הוא בן 97 הוא אדם שהיה אופטימי גם בימים הכי קשים החל מהגטו והרעב ההשפלה ומחנות המוות וצעדת המוות וניצל איבד את כל משפחתו וראה את הטוב שבאדם", המשיך וסיפר, "הוא סבל מסיוטים, היינו שומעים את הצעקות בלילה, הוא היה חי כאן ושם, באופן טבעי קיבלנו את זה בבית. גדלתי בבית של הרבה מאוד אופטימיות, היו נוכחים בהרבה מאד דברים".
