סתיו אדם הוא מגשר טיפולי ויועץ, המלווה זוגות ויחידים שבחרו בדרך חיים מעט שונה ממה שהנורמה החברתית נוטה להכתיב - מערכת יחסים פוליאמורית הכוללת יותר משני משתתפים בקשר הזוגי. אדם מתגורר עם אור לבנה, בת הזוג הראשית שלו, במהלך העשור האחרון, והשניים מגדלים יחדיו את הילדים שלהם ממערכות היחסים הקודמות לצד קיום מערכות יחסים נוספים עם פרטנרים אחרים. בשיחה נטולת שיפוטיות עם מעיין אדם ב־103fm סיפרו בני הזוג כיצד מקיים מערכת יחסים שכזו.
עבור סתיו, נושא הפוליאמוריה היה ברור לו עוד מגיל 13, כאשר התאהב בזוג תאומות ונהיה חבר של שתיהן באותו הזמן. "זה היה נורא מצחיק, הייתי ילד בן 13 שהתאהב בזוג תאומות. הן היו יפייפות בעיניי. אמרתי 'אני רוצה להיות חבר שלכן' והן אמרו לי 'אפשר'. מאז היינו יחד". מעיין אדם ביקשה לשים דגש על הרגש שתופס מקום כאשר מדברים על חלוקת בני הזוג עם אנשים אחרים, בדגש על סיטואציות אינטימיות - הקנאה.
עוד טענה אדם כי אנשים נולדים קנאים מטבעם, ואילו סתיו התנגד לאמירה: "את אומרת שכולנו נולדים עם קנאה, על זה אני קצת חולק. יש אנשים שלא נולדים עם קנאה, יש אנשים שקנאה היא רגש שהם מקבלים אותו כעוד אחד ממנעד הרגשות ומתנהלים איתו. הרעיון הוא שקנאה הוא רגש טבעי, השאלה מה אני עושה איתו. אם אני לוקח את הקנאה, מעצים אותה, מספר לעצמי סיפור וזה מעכל אותי מבפנים - אנחנו בבעיה".
בהמשך, הציגה אור לבנה את קיום מערכת היחסים הפוליאמורית מנקודת מבטה: "אני יכולה להגיד שאין נוסחה אחת קבועה מאחר ואנחנו אנשים, אנחנו יצור מורכב, וכל מערכת יחסים יש לה את המאפיינים והמבנה שלה, אני לא יכולה להגיד באופן סכמתי שיש קנאה בכל מצב ואותו סוג של קנאה תמיד. בגדול בגישה שלנו, אנחנו בגישת ה'קיטשן טייבל'. יש זוגות של אנשים שעושים הפרדה מלאה ולא משתפים בשום דבר, אני מאמינה שאם יש אדם אז סימן שזה צריך להיות אדם טוב שאני אמורה להתחבר אליו. אני לא מוצאת שום סיבה למה לא להתחבר גם לפרטנריות רומנטיות. לפעמים יותר קשה ולפעמים אין שום דבר".
כאשר הילד הצעיר ביותר של השניים בן 15 והאחרים נמצאים סביב גילאי הגיוס לצה"ל, נדמה כי קיום מערכת יחסים מסוג זה קלה יותר. "לפעמים יוצא שאנחנו בנפרד, לפעמים יוצא שאנחנו באותו יום. שנינו במשמורת משותפת. כולם אצלנו יודעים, זה הכול על השולחן", סיפר סתיו, "איך מגיבים? גם הוריי, השאלה היחידה שעניינה אותם זה האם טוב לנו, האם אנחנו מסתדרים והאם אנחנו שומרים אחד על השני. אותי נורא ריגש, הבת הגדולה שלי קצת מסורתית ויום אחד היא ניגשת אלינו ואומרת לנו 'כזו זוגיות אני רוצה, אני רוצה את השקיפות, הפרגון והדאגה'".
אז למה עצם אנו זקוקים לפרטנרים נוספים מעבר לבחירת ליבנו? "אם כל אדם יעמוד מול המראה שלו ויהיה כן עם עצמו ויגיד שהזוגיות שלו אחרי שנים ממלאת את כל הצרכים אז הוא משקר לעצמו בעיניי. שורה תחתונה, כ־95 אחוזים מהאנשים חווים בגידה לפחות פעם אחת בחיים. יש גם את העניין הפיזיולוגי, עניין שאנחנו בזוגיות אחת קבועה, יש שקיעה בכורסת הנוחות שלפעמים משאירה אותנו במקום של סטטוס קוו אבל צרכים קיימים ומשתנים. מה שקורה פה, אנחנו מודעים לזה שיש לנו את הצרכים האלה. אנחנו לא יכולים לספק את כל הצרכים", סיכמה אור.
עריכה: שני רומנו