"במלחמת לבנון הראשונה ראיתי דברים שנחרטו בי"
גם לאחר 5 עשורי קריירה, ירדנה ארזי לא שוכחת את הרגעים שהובילו לשיר המחאה הראשון שלה • לצד רז שכניק, שבה לסיפורים נוספים מאלבומה ה־2 • חלק א'
זה כבר מעל 5 עשורים בה קולה הענוג של ירדנה ארזי מלווה את חיינו. ארזי, שהחלה את דרכה המוזיקלית בגיל 17 כסולנית בלהקת 'חבורת בית רוטשילד', עד מהרה התגלתה עם יכולות ווקליות הקיימות פעם בדור. במהלך הקריירה אף הייתה חברה בהרכב הבנות 'שוקולד, מנטה, מסטיק' שזכה להצלחה רבה בשנות ה־70 ולאחר מכן פצחה ארזי בקריירת סולו שהינה המשך ישיר של דרכה המפוארת. הזמרת המוערכת התארחה בתוכניתו של רז שכניק ויחד שבו השניים לאלבומה 'מה נשמע' שהיווה נקודת ציון משמעותית עבורה.
בפתח המפגש בין השניים, ביקש שכניק לשמוע מארזי את הסיפור מאחורי השיר 'הביתה' בתהיה כי מה לזמרת פופ עם שיר מחאה דבר אשר הפתיע גם רבים באותה התקופה. "אני אזרח כמו כל אזרח ישראלי אחר ואני קשובה למה שקורה שמאלה וימינה, וכשפורצת מלחמה אני מאז היותי בת 16 נוסעת להופיע בפני חיילים, גם בלהקת הנח"ל. כשפורצת מלחמת לבנון יוצאת הוראה לא לתת לחיילות, לנשים, לזמרות, להיכנס לשטח לבנון בגלל הסכנה. בזכות קומבינה ישראלית ידועה אני כן מצליחה לעשות את זה. הגענו לעומק לבנון ותחת אש, באמת עלינו ללבנון בהרגשה שאנחנו יוצאים להרפתקה נחמדה וחזרנו אחרי יומיים עם הזנב בין הרגליים. זו הייתה חוויה מטלטלת, מאוד קשה ואפילו הזויה. באמת ראיתי שם דברים שאחר כך נחרטו בי ובאמת שינו את תפיסת העולם שלי", סיפרה.
"נתקלתי לצערי הגדול גם בצבא זחוח, הדבר הראשון שהגעתי אליו הייתה המפקדה", נזכרה ארזי, "קורא לי קצין בדרגת סגן אלוף, מראה לי את הנוף, גבעה אחת משמאל אחת מימין, ואומר לי 'כאן יושבים שתי סוגי דתות וכשמשעמם לנו אנחנו יורים פגז אחד לפז, פגז אחד לשם ואז אנחנו רואים איך הם יורים אחד על השני'. אני זוכרת שלא האמנתי למשמע אוזניי, זה לא הצבא הישראלי. זו הייתה הנקודה הראשונה שלי בלבנון וזה דבר שפשוט לא האמנתי למשמע אוזניי, זה לא הצבא שהכרתי. הסיפור הזה נופל על ויכוח ציבורי מאוד גדול, האם להישאר או לצאת מלבנון, והתקופה היא תקופה שבעצם כל יום אנחנו שומעים על הרוגים. סערה מפני שהציבור הישראלי נחשף לכמות ההרוגים וגם לוויכוח האם להישאר בלבנון ומה הטעם בהישארות. לא חשבתי על זה, הלכתי עם הלב כמו שאני תמיד עושה".
עוד הוסיפה, ושיתפה כי "עד היום אני מופיעה עם השיר הזה, מספרת את הסיפור שלו, מקדישה אותו ל־1,216 ההרוגים שנפלו במלחמת לבנון הראשונה. אהוד מנור ב־2003 כתב לי בית נוסף לשיר עם מילים הרבה יותר חזקות ונוקבות, זה מחדד עוד יותר את המסר של השיר. כל הופעה מחדש אני חיה את השיר, המסר והטקסט שלו מבחינה עוצמתית שלי אישית, כמבצעת".
בנוסף, התייחסה ירדנה ארזי לשירה 'חפץ חיים ברוח הגוברת', המוכר גם כ'גשם עומד לרדת', וחשפה בחיוך: "יש כאלו שמייחסים את השיר הזה למזג האוויר. הוא שיר מורכב מבחינת הטקסט, הכוונה שלו מסתתרת בתוך השורות. יש בו משהו מעט אפוקליפטי. אני הרגשתי שבשיר הזה, בגלל הטקסט והלחן, הוא חייב לקבל טוויסט עוצמתי של המונים. גם התעקשתי שהם יוקלטו בלי אפקטים, שישמע כמו המון בהפגנה. אני נורא אוהבת את הפיצוח שירוסלב עשה לשיר הזה. אני אוהבת את הדרך שבה הוא פיצח. הסולו גיטרה של גילי דור בסוף מרטיט לי את הלב כל פעם מחדש".
בשנת 1983 השתתפה ארזי בתחרות על ייצוג ישראל באירוויזיון עם השיר 'שירו שיר אמן' אך הפסידה בהפרש של נקודה לעפרה חזה עם שירה 'חי'. בעקבות כך, התעניין שכניק האם ישנה חרטה בליבה של הזמרת כיוון ש'חי' הוצע לה. ארזי הבהירה כי "חי היה ביצוע פנטסטי ועשה הרבה כבוד למדינה אבל אני לא יכולתי להתחבר לטקסט של חי בגלל מלחמת לבנון ברקע. לזה יכולתי להתחבר, הטקסט שיש בו גם תפילה, גם תקווה וגם סוג של נחמה. לא יכולתי להתחבר לשיר כאילו להלהלנד ואנחנו לא בלהלהלנד, כל יום יש רשימת הרוגים. פשוט הלכתי עם הלב. החזרתי את השיר להופעות שלי בעיבוד אחר לגמרי ואני מייחסת אותו למילה טרלול. אנחנו באמת חיים במציאות מטורללת ואני מעדיפה אולי בימים כאלו לראות את החצי של הכוס המלאה. אני שלמה עם עצמי לגמרי".
בהמשך שבו רז שכניק וירדנה ארזי לשירים נוספים מתוך אלבומה השני 'מה נשמע' ונזכרו ברגעים שיצרו את הלהיטים הגדולים.
רז שכניק וירדנה ארזי באולפן//צילום:מאירה פרץ/103fm
פרויקט 'אלבומי המופת' מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי.
לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.
עריכה: שני רומנו
