"נשים הן נועזות ובעלות כישרון אלתור ברגע שמשהו משתבש"
ורדה אירחה באולפן את פרופ' מיכאל בר זוהר לכבוד יציאת ספר חדש שכתב ביחד עם ניסים משעל - 'לוחמות המוסד, הנשים בלב המבצעים הגדולים'
אל האולפן של תוכניתה הגיעה ורדה רזיאל ז'קונט כמדי שבוע, ואירחה אורח מעניין במיוחד, את פרופ' מיכאל בר זוהר. הסופר כתב ספר ביחד עם העיתונאי ניסים משעל ('103fm') ספר מרתק שמגולל את סיפורן של נשות המוסד - "לוחמות המוסד, הנשים בלב המבצעים הגדולים".
ורדה סיפרה בגילוי לב כי ברגע שהספר נחת בידיה היא עצרה את נשימתה, "אתה נותן את ההיסטוריה של המדינה דרך הסיפורים האלה".
פרופ' בר זוהר סיפר על תהליכי כתיבת הספר, "מבחינת הנושא והפגישות והכרת חלק גדול מהנשים הללו, זה אחד מהספרים המעניינים שכתבתי בחיי", המשיך וסיפר, "יצרתי קשרים אישיים עם הלוחמות, עם חלק מהן אנחנו בידידות רבה. הכרתי את מרסל ניניו שישבה 14 שנים בכלא המצרי, בחורה שנלכדה ולא עמדה בעינויים של שירות הביטחון המצרי, היא קפצה מהחלון ניסתה להתאבד, הם ריפו אותה והחזיקו אותה 14 שנים בבית הסוהר. הכרתי גם את יעל, שהייתה איילין אפשטיין, שהיה אסור להגיד את שמה עד מותה, היא מתה לפני שלושה חודשים, היא הייתה דמות נעלמת - היא ובעלה היו גרים בבית אבות אסור היה להגיד מה הכותבת שלהם, ומה היא עשתה, והיא חיה בארץ עד גיל 83 שבו היא נפטרה".
בהמשך סיפר מדוע החליטו במוסד, ארגון שהיה גברי ברובו, לשלב נשים בלחימה הסודית בשירות המדינה, "ראינו את המוסד בתור חבורה של ג'יימס בונדים, גברים אמיצים נמרצים פיקחים. בהתחלה הנשים עשו קפה, אחר כך תיקתקו את הדוחות, ויום אחד התברר לראשי המוסד שנשים יכולות לעבור גבולות הרבה יותר בקלות, אחר כך התברר להם שכשסוכן מוסד נמצא לבד ברחוב מסתכלים עליו בחשדנות, וכשהוא עם אישה זה כבר סיפור אחר", המשיך וסיפר, "הן נועזות, יש להן כישרון לאלתור ברגע שמשהו קורה או משתבש. בהנחיות שנותנים להן לפני המבצע תמיד יש הנחיה אחת מה לעשות ב'כאילו', איך לצאת מכל מצב. הדבר הכי חשוב הוא זה שאין לנשים האלה אגו, הן לא כמונו הגברים, אצלנו זה קללה, זה לא קיים אצל נשים, הן מתמקדות במטרה - הן מתחברות".
לבסוף שיתף בסודות ובסיפורים מאחורי הספר המרתק, ועל חייהן של הנשים שהובילו את המבצעים הסודיים של המדינה, ואיך הגענו למסקנה שבעצם בתוך סוריה יש כור אטומי.
הוא סיפר כי, "ראש הוועדה לאנרגיה אטומית של סוריה מגיע למלון בוינה, בחדר הסמוך יושבת בחורה על הרצפה ובוכה בכי תמרורים, הוא שואל אותה מה קרה, היא אומרת לו שהיא איבדה את המפתח של המזוודה, והוא מנסה לעזור לה. היא שאלה אותו - יש לך משהו ממתכת? הוא אומרלה שאין לי כלום רק מפתח של החדר, כשהיא לוקחת ממנו את המפתח, הוא לא רואה שביד שמאל היא מטביעה את המפתח בפלסטלינה. למחרת בבוקר הוא יורד לארוחת בוקר, כל השולחנות תפוסים, מקום אחד פנוי בכל המסעדה, הוא לא יודע שכל האנשים שאוכלים שם הם אנשי מוסד. בשולחן היחידי שפנוי יושבת בחורה וצועקת ומקללת ומדברת בטלפון, בחורה יפה מאוד, הוא שואל אותה 'איכפת לך שאני אשב פה'. הוא מתיישב, והיא ממשיכה לצעוק, הוא מנסה לברר איתה מה קרה, היא סיפרה לו שהיא נפגשה עם בחור לפני שנה, והם היו צריכים לחגוג במסעדה הכי טובה בוינה, והיא הזמינה שולחן, והבחור צלצל ואמר שהוא לא בא. היא שאלה אותו 'מה אתה עושה היום בערב, אולי נלך חבל לבזבז את ההזמנה'. הוא מסכים, הם יוצאים בערב, יושבים שם לארוחת ערב".
המשיך וסיפר, "באותו הרגע נכנסים לחדר שלו לוחמי מוסד, ועל השולחן מונח הטלפון הנייד שלו. אישים בכירים בארצות ערב, שהם נמצאים באירופה הם לא לוקחים את הנייד, שלא יוכלו לעקוב איפה הם היו. פורצים את הנייד, וכמו שהיא מדפדפת בו, היא מקבלת הלם - הם מוצאים שם 36 תמונות של הכור האטומי בבנייתו המתקדמת - למחרת היום מגיע מאיר דגן ראש המוסד, ושם לרה"מ דאז אהוד אולמרט על השולחן מעטפה עם 36 צילומים ואומר לו שיש כור בסוריה - לא ידענו על זה, זה מסוכן מאוד. אולמרט טס לווישנגטון אומר לנשיא בוש להפציץ אותם, זו סכנה לעולם כולו - בוש אמר לו אני לא יכול, אז אולמרט אומר לו, אנחנו נעשה את מה שטוב למדינת ישראל והשאר היסטוריה".
