"עמדתי הכי קרוב לרוצח, הייתי יכול לברוח"
יוני בוקס, שנפצע באירוע הרצח בברנוער, על הטרגדיה הקשה: "היו עצרות זיכרון ולא הוזמנו" • אנה דוידסון על זכויות הפצועים, שלא זוכים להכרה
לפני 13 שנה פחות כמה ימים, הפך עוד ערב שגרתי במועדון הברנוער, המאגד נערים ונערות מהקהילה הלהט"בית, לזירת רצח מחרידה. מלבד שני הנרצחים, ניר כץ וליז טרובישי, 11 הפצועים בתקרית התקשו להתמודד ולהמשיך הלאה לאחר הטרגדיה.
יוני בוקס, אחד הפצועים הקשים מפיגוע הירי, נאבק כבר שנים לקבל הכרה מהמדינה כנפגע פעולות איבה, אך בלא הצלחה: "הייתי בן 14, אני זוכר הכל. עמדתי מול שני הנרצחים, הייתי הכי קרוב לרוצח, חטפתי את הכדורים בגב. זו הסיבה שניצלתי. הכדור השני היה הכדור הגורלי. הייתי יכול לברוח, בראש אתה חושב שזה חלום. אתה אומר לעצמך, באמת ירו בי?".
"אף אחד לא ידע עליי", הוסיף, "שיניתי את השם שלי, אף אחד לא ידע מה שם המשפחה שלי. אמי קיבלה את זה מאוד קשה. מהמדינה אני מקבל רק קצבת ביטוח לאומי, אבל אני לא יכול לקבל מכשור רפואי שנפגעי פעולות איבה מקבלים. הסטטוס שלי הוא שהייתי במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, כי לא תפסו את הרוצח. מיליונים נשפכו על החקירה, אך אפס יחסי אנוש כלפי".
אנה דוידסון, אחת הפצועות מאירוע הרצח ב־2009, נלחמת מאז אותו רגע על מנת להוביל להכרת המדינה בזכויות של הפצועים מהתקרית, המתקשים מאוד להתאושש. בשיחתה עם מעיין אדם, סיפרה על המאבק החשוב.
ביום השני, ה־1 באוגוסט, תיערך עצרת תמיכה בנרצחי ונפגעי האירוע בפינת הרחובות נחמני ורוטשילד בתל אביב, זאת במלאות 13 שנה לאירוע הטרגי.
