לא עוזבים את החיות
אמנון זרקא, מנהל משק בקיבוץ כיסופים, על בחירת הרפתנים והלולנים בעוטף להישאר ליד בעלי החיים ולהישאר בקו האש: "בני המשפחה שלהם לא נמצאים פה"
רבים מתושבי יישובי עוטף עזה, המטווחת במהלך הימים האחרונים בעקבות מבצע עלות השחר, עזבו את ביתם עד יעבור זעם. עם זאת, הרפתנים והלולנים שאינם יכולים לעזוב את החיות ואת המקור העיקרי לפרנסתם, מסכנים את חייהם מהחשש להיכנס למצוקה כלכלית חריפה. אמנון זרקא, תושב קיבוץ ארז ומנהל משק בקיבוץ כיסופים, סיפר על הקושי שהוא חש בימים אלה.
בפתח השיחה, הכריז זרקא כי "בימים האלה אני מתמודד עם אנשים שצריך לעודד אותם להמשיך ולאחוז במה שהם עושים, ביניהם גם מגדלי בעלי חיים. אנחנו מדברים על בקר, פרות לחלב, בערך 600 ראשים שם בכיסופים ועל עופות בקנה מידה של כ־100 אלף עופות".
על החרדות בקרב בעלי החיים, סיפר זרקא: "בכלבים רואים את זה הכי מובהק מהכול, הם מאוד נבהלים, הם מאבדים את חוש ההתמצאות שלהם. לגבי הפרות, הן מבוהלות גם כן מההדף, מהרעש, לא צפינו בפעמים קודמות גם בארז וגם בכיסופים ירידה בחלב. בעופות ראינו כן סיפור של בהלה, יש מעין תופעה כזו שכשהם נבהלים הם מצטופפים ונוצר חנק. בפרות לא ראינו את זה, אנחנו רואים כן מצוקה על הפרה, האינסטינקטים שלהם טובים משלנו. כשפרה לא מרגישה טוב רואים את זה. לא מצאנו השפעה על החלב".
בהמשך השיחה, שיתף זרקא בתחושות נוכח המצב הטרוף באזור: "זה לא שהם נוטשים, יש חברי קיבוץ פה עם ילדים שנניח יצאו החוצה מהמשק, הכלב נשאר במשק, מעט כאלה יש. קשה. בני המשפחה של אותם בעלי חיים לא נמצאים פה, כל המגדלים, גם מגדלי הצומח, נשארים פה אחרי שהמשפחות יצאו מקו האש, זה לא כל כך נוח. מצד שני אנחנו מעריכים את המסירות שלהם, הם צריכים להישאר לשמור על הרכוש ששייך להם. התפקיד שלי, בימים רגילים הוא לנהל, בימים כאלה זה לטפל את האנשים, לדאוג למורל יותר גבוה, שנוכל להמשיך להחזיק בנכסים האלה של בעלי החיים בעיקר בהצלחה".
עריכה: שני רומנו
