באסה עם סלסולים
העיתונאי והמפיק המוזיקלי חגי אוזן יצא להגנת הדור החדש במוזיקה הישראלית: "אנחנו רוצים שהשפה תתקדם, זה מה שאליעזר בן יהודה עשה בעצמו"
לאורך השנים, נדמה שעם התקדמות המוזיקה והפיכתה למודרנית וחדשנית יותר, המילים של הפעם, השפה המליצית והציורית נעלמת מתחת לפני השטח, לפעמים אפילו לא מותירה זכר למוזיקה הישראלית מראשיתה. האם יש מקום להתחדשות, או שהגיע הזמן להחזיר את השפה לשירים הישראלים, לרבות השירים הים תיכוניים?
העיתונאי והמפיק המוזיקלי חגי אוזן שוחח עם איריס קול והתייחס לידיעה. "בכל פעם שיש דור חדש, יש את הדור הישן שקצת מזלזל במסלסלים. תמיד מדברים על כך שהמוזיקה של היום אינה המזרחית האמיתית, ושאין קשר לצליל האמיתי. הגיע הדור החדש שהוא לגמרי אבולוציה של אותה מוזיקה. מה שכן יש בדור החדש היא בשורה שמגיעה מארבעה כיוונים: מילים, לחן, עיבוד וביצוע. המילים כבר לא אותן מילים ליריות, אלא טקסט מאוד יומיומי, כאילו הלחינו הודעות. אני רואה בזה הישג. אני כן רואה בשירים גלויה מזמן מסוים".
בהמשך, הוסיף: "אם אני שומע טקסט של עדן חסון, והוא אומר 'אין יותר מועדונים' או 'שמישהו יעצור אותי', אני מרגיש שיש כאן שפה שמאפשרת לי להציץ לעולם הצעיר, איך דיברו. אני יודע שזה נשמע קצת חריג באוזן, אבל היו בעבר דברים כאלה. אני עף על 'לך לישון' של אנה זק, שיר מבריק בעיניי".
"השפה העברית חשופה יותר", טען אוזן. "אנחנו רוצים גם שהשפה תתקדם, המורכבות של השפות היא טכנית. גם אליעזר בן יהודה ידע להשאיל מילים לועזיות, יש אבולוציה והיא באה לידי ביטוי בשירים. צריך להפסיק לפחד מזה. אני לא אוהב את הזלזול הדדי הזה, מבוגרים וארכאיים מול שטחיים וזולים, אני אוהב הערכה אומנותית, לשני הדברים האלה יש מקום. גם הקהל לא בולע הכל, אפשר לסמוך עליו".
עריכה: מיכל קדוש
