"צביקה תמיד היה הלב הפועם של המוזיקה"
שיר פינטו, איש יחסי הציבור של פיק בשנים האחרונות, ספד לו • וגם שיתף: "שוחחנו על הרצון שלו להיות מעורב בכתיבת השיר של נועה קירל לאירוויזיון"
היוצר המלחין והזמר צביקה פיק הלך אתמול (א') לעולמו בגיל 72. שיר פינטו, מנהלו האישי ואיש יחסי הציבור, שוחח עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב־103fm וסיפר על השיחות האחרונות עם המאסטרו ועל התכנונים שהיו, כולל הלחנת שיר האירוויזיון לנועה קירל, וסיבוב ההופעות המתכונן שכבר לא יגיע.
תחילה, אמר פינטו כי המוות של פיק הפתיע אותו מאוד. "זה פשוט בא בפתאומיות, לחלוטין. אנחנו היינו ממש בשגרה, ודווקא לפי מה שאני הרגשתי, הוא היה צביקה שאני מכיר, הנחוש והאמביציוני ואחד שבא לטרוף את כל הקלפים", הסביר.
פינטו המשיך וסיפר: "רק לפני שבועיים, ישבנו בישיבה אצלו בבית ותכננו תוכנית אסטרטגית - איך עוד 3 שבועות, אנחנו עושים סוג של מסיבת עיתונאים בתוך חדר חזרות, ועם הנגנים שלו, שרים את השירים ומוכיחים לכולם שהנה זה קורה, והנה הוא עולה ממש בקרוב לבמות, והאמנתי בזה".
מתי דיברת איתו בפעם האחרונה?
"השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום שישי. הוא נשמע רגיל לחלוטין וכבר דיבר על דברים, דיבר איתי על האירוויזיון. אני עובד גם עם נועה קירל והוא דיבר איתי על השיר של נועה ועל הרצון שלו גם להיות מעורב בכתיבה".
לדברי פינטו, "הוא מאוד רצה להלחין את השיר לנועה לאירוויזיון. הוא גם דיבר באותו יום עם אמיר קירל, אבא של נועה. היינו בשלבים מאוד מוקדמים ועוד לא ידענו להגיד מי יכתוב את השיר ומי יפיק אותו".
עוד אמר: "הוא האמין בנועה. אני חיברתי בינו לבין נועה עוד בתחילת הדרך שלה. היא התארחה אצלו בסיבוב זאפות, עוד כשהיא הייתה בת 15. הוא מאוד האמין בה. אחרי זה הם גם עבדו יחד בפסטיגל לפני שנתיים. היה ביניהם חיבור מקסים".
"הוא תמיד היה הלב הפועם של המוזיקה"
במהלך השיחה, טען פינטו כי המוות לא העסיק את צביקה, "הוא היה בן אדם חי, תמיד היה הלב הפועם של המוזיקה, לא היה אכפת לו בן כמה הוא ולא היה אכפת לו הגיל שלו, הוא התעסק רק בעשייה, זה מה שעניין אותו. הוא היה וורקוהוליק, אהב לעבוד, ליצור, להיות על במות, לשמוע מוזיקה, אהב אנשים. הוא הכיר כמות מטורפת של אנשים בתעשיית הבידור בישראל".
לדבריו, "ברור שהיכולות הקוגנטיביות שלו השתנו", מאז האירוע המוחי שעבר, אך הוסיף: "אבל בראש, במחשבה, הוא היה בדיוק אותו צביקה שאני מכיר, שרוצה להצליח. אני מכיר אותו למעלה מעשור, הוא היה בין הראשונים שהאמינו בי בתחילת הדרך, כשפתחתי משרד ליחסי ציבור. הלכתי איתו אירוע-אירוע, אייטם-אייטם, עשינו דרך מדהימה וגם תמיד דאגתי שיעריכו אותו, שיעריכו את המוזיקה שלו, שיעריכו את מי שהוא, ולא תמיד העריכו בתחילת הדרך כשעבדנו יחד".
לטענת פינטו, "היינו נאבקים בשיניים, עשינו הופעות יותר קטנות, עשינו זאפות, וקרה מה שקרה. לפעמים אומרים שרק אחרי שבן אדם נפטר, אז יודעים להעריך את המוזיקה שלו".
אבל בכל זאת, הוא נחשב המאסטרו.
"נכון, אבל הוא עבר הרבה תהפוכות והיו לו רגעים יותר טובים ורגעים פחות טובים, אבל הוא תמיד האמין בעצמו".
היה לו קשוח להתמודד עם הקשיים הרפואיים של אחרי האירוע המוחי?
"לא. צביקה אחד האנשים הכי מצחיקים שאני מכיר, וכל מפגש איתו וכל התכתבות איתו תמיד מלווה בהרבה הומור ושמחת חיים. אני תמיד צחקתי ממנו ותמיד הוא היה עבורי השראה ענקית להצלחה וליצירה".
איך אתה חושב שהוא היה רוצה שיזכרו אותו?
"המאסטרו. הוא תמיד ביקש ממני לשמור את הטלפון שלו כ'צביקה פיק המאסטרו', שכל טלפון שהייתי שולח בווטסאפ, זה היה תמיד נכנס לתודעה של האנשים כ'צביקה פיק המאסטרו'".
עריכה: אמיתי דואק
