אבדה של אייקון תרבות
מותו של צביקה פיק ז"ל בגיל 72 עדיין בלתי נתפס • המפיק המוזיקלי חגי אוזן: "הוא הביא בשורה חדשה לרוק הישראלי, והביא מערב ומערב"
אתמול (ג') הובא היוצר המוכשר, שהפך לקולו של דור וזכה לכינוי המאסטרו צביקה פיק ז"ל למנוחות, לאחר שהלך לעולמו בשני האחרון בגיל 72. אמנם עברו רק יומיים, אך עולם הבידור וקהל מעריציו הנאמנים מתקשה להתאושש, לאחר שפיק היה כל כך נוכח בתרבות ובמוזיקה במשך שנים רבות. המפיק המוזיקלי חגי אוזן התייחס אף הוא למותו המצער של פיק.
בפתח השיחה, ציינה קול: "הגדולים הולכים ומתמעטים", ואוזן הסכים עם דבריה: "ממש, זו קלישאה שאתה מנסה לא ללעוס אותה יותר מדי למרות שאין לה ברירות. צביקה פיק הוא אבן יסוד במוזיקה הישראלית".
"היה משהו בפיק, להגיד על אחד כמו צביקה שהוא היה מדבר בגובה העיניים זה קצת הפוך על הפוך כי הוא בעצמו היה גבוה, ובאותה מידה המוזיקה שלו - היא הייתה גבוהה ועדיין היא דיברה בגובה העיניים. הוא לא היה מתנשא. אני לא רואה תמונה אחת שהוא חייך אבל מצד שני הוא היה נגיש", אמר, והוסיף: "יש תמונות שלו עם חיים משה בתקופות של המועדונים שהמוזיקה עדיין נאבקה להיכנס למיינסטרים. הוא לא פחד משיתוף פעולה ועבודה עם זמרים מסלסלים, והתוצאות היו בהתאם".
לדבריו, "מה שהיה לפיק מבחינה מוזיקלית זו לא אותה קלישאה לעוסה של שילוב מזרח ומערב, צביקה שילב מערב ומערב. הוא הביא מוזיקה קלאסית ושילב אותה עם רוק. המלודיות היפייפיות שהוא ידע ליצור, הוא הביא מצידו את הקלאסית ועל זה שם גיטרות כסאח ותופים אגרסיביים וזה רק למעשה. הוא הביא בשורה חדשה לרוק הישראלי ובקטע הזה מבקרים ישראלים לא ידעו לאכול אותו. גם הדמות שלו הרימה להנחתה".
"פיק בגדולתו הצליח לקחת טקסטים ולהפוך את זה למשהו הימנוני"
בהמשך השיחה, התייחס אוזן ליכולות הפנומליות של פיק: "לא סתם התחברו אליו, הוא הביא מלודיות מאתגרות שזמרים עם קול רוצים. לפני כמה שנים סחרוף עשה אלבום גדול עם שירי משוררים, וזה היה מאוד מאוד קשה, זה לא היה קליט לאוזן. צביקה פיק בגדולתו הצליח לקחת טקסטים והצליח להפוך את זה למשהו שהוא המנוני, פתאום קהל רחב שר את זה. הוא הצליח לערבב שמן ומים".
"האם בערוב ימיו הוא קיבל את הכבוד המגיע לו?", תהתה קול, ואוזן הכריז: "כן, אין לנו מה להכות על חטא. הוא זכה לתואר המאסטרו עוד בחייו. הערצה גדולה הייתה כלפיו עוד בחייו, ידעו להעריך אותו. מאותם ימי דיסקו ורוק של המועדונים ברמלה ועד דיווה של שנות ה־90 ובשנות ה־2000 עם 'הלב'. יהיה זכרו ברוך. נשארה גחלת עצומה".
עריכה: שני רומנו
