"קוראים לזה אי ביטחון תזונתי, מכבסת מילים"
ענת דוידוב הביעה שאט נפש ממספר המשפחות העניות בישראל, שממשיך להאמיר בכל יום שעובר: "המדינה לא ממלאה את חובה כלפי האזרחים" • טור אישי
זה אלי כהן, מנכ"ל עמותת פתחון לב. דפוסי הצבעה לא ישתנו. אף פוליטיקאי לא יידבר על זה, זה לא מה שישנה להם משהו. בינתיים, התורים לחלוקת מזון מתארכים, ברשתות המזון מספרים שהורים "גונבים" מזון לתינוקות בגלל מצוקה כלכלית. בהתחלה מנהלי הרשתות עוד התעלמו, אבל בהמשך כשראו שהגניבות הופכות לשיטה, נאלצו לנעול את תחליפי החלב, כאילו היו מותרות. נזכיר, אנחנו מדברים על מזון לתינוקות.
מעמד הביניים מת מזמן בישראל. השכבה הדקיקה והעשירה מאד, ממשיכה להתעשר, והפערים בין הקצוות מעמיקים. וזה כבר לא רק הפריפריה, גם בערים מבוססות התורים לחלוקת מזון מתארכים. ועוד לא דיברנו על הנכים, ניצולי השואה, קשישים נזקים שחיים בעוני, וכמעט מיליון ילדים עניים. בישראל קוראים לזה "אי ביטחון תזונתי", מכבסת מילים. עוני זה עוני, ואסור שיהיה בישראל אפילו ילד אחד רעב!
אז נכון שמשרד הרווחה הגדיל השנה לראשונה את סכום הקצבאות לילדים נכים, ולשורדי השואה, אבל כל עוד אדם צריך לבחור בין אוכל, תחליף חלב לתינוק או תרופה, המדינה לא ממלאה את החוב הבסיסי שלה כלפי האזרחים, סומכים על העמותות שיעשו את העבודה.
ואחרי שאמרנו את זה היום אנחנו מתבשרים שלראשונה מקום המדינה, משרד רה"מ לא יערוך הרמת כוסית במשרד, אלא שכר לצורך כך לא פחות מאשר את תיאטרון ירושלים. כך מדווח הבוקר איתמר אייכנר. בכיבוד שתי ארוחות - בוקר וצהריים בתוספת הוצאות אבטחה מטורפות. למה? ככה. כי אפשר! מביש! ותחשבו טוב במשרד רה"מ, כי עדיין אפשר לעצור את זה!
