מחאת החיג'אב נמשכת בימים אלה באיראן ולמרות שכוחות המשטר פועלים בכוח כלפי המפגינים הם לא אומרים נואש ודורשים להפלתו של המשטר. אראל סג"ל וחיים לוינסון שוחחו עם בני סבטי, חוקר איראן במכון ירושלים, אשר עדכן במתרחש במדינה.
"אחד הוויכוחים באיראן זה למה לבכירים מותר, למה להם יש ולנו אין - זה יסוד ויכוחים ומחאות למיניהם", אמר סבטי בפתח דבריו, והוסיף: "המחאות עדיין נמשכות בעוצמות עולות ויורדות כי בסוף המשטר ידו קשה על המפגינים ולכן לא כל יום הם יכולים באותן עוצמות להפגין. כל פעם המשטר ממקד את היכולת שלו במקום אחר. אבל בסה"כ זה נמשך, הם מכוונים למהות של המשטר, הסיסמה הכי עיקרית של המחאה זה מוות למנהיג. הם מבינים שהשיטה לא פועלת, היא לא בשבילם ולכן הם יוצאים נגד".
בתגובה לאמירותיו ביקש לוינסון לציין כי הוא מניח שישנם גם חלקים בעם האיראני אשר כן תומכים במצב הקיים, וסבטי אישר את דבריו: "מי שהיה פעם בדרום טהרן ולקח חלק במהפכה, מעריכים אותם כ־15 עד 20 אחוזים מכלל הציבור. אנחנו רואים את זה גם בבחירה של ראיסי. בסוף מי שמחזיק בנשק ובמשאבים הוא הרבה פעמים המנצח. המיעוט שולט על העם".
בהמשך השיחה, תהה אראל סג"ל האם לעומת המחאות שהתקיימו בשנת 2009 מדובר במחאה גדולה יותר. סבטי הסביר כי "המספרים הם קטנים יותר אבל בניגוד ל־2009, ותמיד אוהבים להשוות כי המספרים היו גדולים, אבל הם אז הציבור ניסה לשחק בתוך כללי המשחק של המשטר, הוא רק רצה שישנו את תוצאות הבחירות לנשיאות. המשטר בגד בציבור. היום בגלל זה הציבור הולך על כל המשטר, על הראש של המשטר".
באשר לפעילות מחוץ לאיראן והבעת התמיכה, שיתף: "הגולים האיראנים מאוד פעילים, מעולם הם לא היו פעילים כל כך, הבכירים הגולים האיראנים מאוד פעילים. יש רוח אחרת. אני לא אומר שמחר תקרה מהפכה אבל אנחנו בגל מסוג אחר, הרבה יותר חזק גם אם המספרים לא גדולים. אנחנו רואים עוד כמה פרמטרים, למשל נטילת מחסום הפחד של המפגינים, הם תוקפים חזרה את אנשי משמרות המהפכה. מעולם זה לא קרה. ההפגנות של 2009 היו שקטות, הפעם הם תוקפים את החיילים, זה דבר שלא היה".
עריכה: שני רומנו