פסקת התגברות? "תעשה רע לדמוקרטיה"
פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה, על התרחיש האפשרי: "העובדה שלשופטים יש שיקול לדעת - לא דבר שנפל עלינו כרעם ביום בהיר"
לאורך מערכת הבחירות הנוכחית לא הסתיר יו"ר מפלגת הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ' את רצונו לחולל שינוי במערכת המשפט, ביניהם פסקת ההתגברות, ועמו מספר גורמים נוספים בגוש נתניהו. בן כספית ופרופ' אריה אלדד שוחחו ב־103fm עם פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא לחקר הדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר תקף בחריפות את הנושא.
בפתח השיחה, כאשר נשאל פרופ' קרמניצר האם פסקת ההתגברות היא דבר אפשרי, השיב בנחרצות: "אפשרי זה כן, מהבחינה הזו שמחוקק יכול לעשות מה שבא לו, בכפוף לביקורת שיפוטית אבל אם יעשו את זה בחוק יסוד הביקורת השיפוטית מצטמצמת עד כדי נעלמת. זה יעשה רע לדמוקרטיה במובן הזה שרוב קואליציוני יוכל לשים מעל החלטות בית המשפט, גם לגבי חוקים וגם לגבי החלטות אחרות של בית המשפט. בעניין ההחלטות האחרות אני לא מכיר לזה אח ורע בשום מקום בעולם".
"לגבי חוקים, יש דוגמה אחת בעולם והיא הקנדית, אבל אנחנו לא קנדה והרקע של לגמרי אחר", הוסיף, "מה שאפשר ללמוד מהעולם הדמוקרטי שאומנם נאבק בזמן באחרון על קיום הדמוקרטיה הליברלית זה שחייבת להיות ביקורת על חוקים, והביקורת הזו נעשית על ידי בית משפט כי אחרת רוב קטן, מינימלי, יכול לנהוג בעריצות ולרמוס זכויות אדם. הדמוקרטיה כפי שהתגבשה אחרי מלחמת העולם השנייה היא דמוקרטיה שחרדה גם לזכויות המיעוטים. רוב בפרלמנט איננו מבטיח שלא יפגעו בהם באופן עריץ ושרירותי".
לאור אמירותיו ביקש פרופ' אלדד לציין כי כאשר מדברים על רוב מדברים על רוב מוחלט, ואילו פרופ' קרמניצר תקף: "העם הוא הריבון, בניגוד לאמירה רווחת שהכנסת היא הריבון, אבל העם זה כל העם. זה לא החמישים פלוס אחד שהם הרוב. יש הבדל עצום בין שלטון העם לשלטון רוב. אני לא מתרגש כמוך מהעובדה שצריך 61, 61 זה מה שלקואליציה נורמלית יש כמינימום ואם היא החליטה להעביר חוק שהיא ידעה בהעברתה אותו שהוא בעייתי, אז כל מה שהיא צריכה לעשות זה קצת להתעקש, לאסוף את ה־61 שיש לה ולצפצף על בית המשפט".
"אני לא חושב שאנחנו רואים ריאקציה, אנחנו רואים המשך של מגמה שקיימת הרבה זמן", הכריז, "לא הבנתי ואני לא מבין גם עכשיו מדוע האזרחים בישראל ראויים להגנה פחותה על זכויות האדם שלהם מאשר הרוב המכריע של המדינות הדמוקרטיות בעולם שבהן יש סמכות של ביקורת שיפוטית על חוקים של הפרלמנט ואיש איננו חולק על הדבר הזה אלא דואגים שזכויות האדם לא תיפגענה באופן בלתי מוצדק או מידתי".
"למה אנחנו צריכים להיות במצב פחות טוב מהרוב המכריע של הדמוקרטיות בעולם?"
בנוסף, טען פרופ' קרמניצר כי "יש היום עשרות מדינות שלא רק שיש, גם במדינות שחברות באמנה האירופאית, מעבר לבית המשפט החוקתי הפנימי יש גם בית דין אירופאי שבו למדינה יש נציג אחד, ובית הדין הזה יכול לבוא ולומר שמה שהמחוקק הזה עשה נוגד את זכויות האדם ולכן המדינה נדרשת לבטל את אותו הסדר או לשנות אותו באופן שיותאם לאמנה. העובדה שלשופטים יש שיקול לדעת, גם בפרשנות ובתביעת מידתיות, היא לא דבר חדש שנפל עלינו כרעם ביום בהיר. זאת לא המצאה ישראלית המידתיות, זה טבעו של השיפוט החוקתי. אני חוזר ושואל - למה אנחנו צריכים להיות במצב פחות טוב מהרוב המכריע של הדמוקרטיות בעולם?"
"מה שסביר בעיניי השופטים לא סביר בעיניי רוב העולם", אמר פרופ' אלדד מנגד, ואילו פרופ' קרמניצר הדגיש: "אני רוצה להזכיר שתי עובדות - ששופטים לבית המשפט העליון, המינוי שלהם דורש 7 חברים בוועדה, לקואליציה יש וטו של מינויים לעליון. משמע שופט שממונה לעליון היה מקובל על הקואליציה והעם, הקואליציה מייצגת את רובו של העם, והדבר השני - צריך להסתכל על הניסיון. לבית המשפט יש סמכות לפסול חוקים מזה 27 שנים, במשך 27 שנים נפסלו קצת יותר מ־20 הוראות חוק. זה מעט מאוד בהשוואה לכל מדינה בעולם".
בסיום, הבהיר פרופ' קרמניצר כי "כשבית המשפט צריך לפסול חוק הוא שוקל את זה שבעתיים, הוא מרסן את עצמו, ולכן אין שום סיבה שברוב של 61 אפשר יהיה לתת לו מכה בראש".
עריכה: שני רומנו
