"הדבר המרכזי שמעלה אדם על הגג הוא הבדידות"
הפסיכולוג הקליני פרופ' יוסי לוי בלז על ספרו 'מתחת לשמיים השחורים' שכתב עם דפני אסף ז"ל: "יצאנו למסע בו ביקשנו להתבונן בתופעת הכאב הנפשי"
פרופ' יוסי לוי בלז, פסיכולוג קליני וראש המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי במרכז האקדמי רופין, כתב וערך את הספר 'מתחת לשמיים השחורים - שיחות על כאב נפשי, אובדנות ותקווה' יחד עם דפני אסף ז"ל. הוא שוחח עם ורדה רזיאל ז'קונט וסיפר על תהליך העבודה על הספר ומאיפה הגיע הרצון לחקור על הכאב הנפשי.
"את הספר כתבתי ויצאתי למסע עם דפני שהיא חברתי האמיצה וחבל שהיא לא כאן איתנו", ציין, והסביר: "הנושא הזה של אובדנות וגם כאב נפשי הם נושאים מאוד חשובים בימינו ולצערי הם לא מדוברים בכלל".
עוד הדגיש: "האדם האובדני על הגג הוא בודד, הוא מרגיש לא שייך, שלא רואים אותו, ואם במסע הזה הצלחנו להושיט יד לאדם הזה ולהגיד לו 'אתה לא לבד', אני חושב שהמסע הזה היה שווה. אנחנו יצאנו למסע אחר בו ביקשנו להתבונן בתופעה של כאב נפשי, של אובדן ושל אובדנות מכל מיני פרספקטים כדי להאיר את הנושא מזוויות שונות ולהבין אותו לעומק מזוויות שונות".
הוא סיפר על שותפתו לכתיבה, דפני אסף ז"ל: "דוגמה ומופת לתהליך ולצמיחה פוסט טראומטית, היא סיפרה לי על הבת שלה שהתאבדה כשהייתה חיילת, כחלק מתהליך ההתמודדות עם האובדן, האשמה הבושה והכעס, היא התחילה ללמוד את הנושא".
"לחמישית מבני הנוער יש מחשבות אובדניות"
"בעולם, מתאבדים מדי שנה מיליון בני אדם וזו סיבת המוות העשירית בשכיחותה, בישראל מתאבדים מדי שנה 500 בני אדם, זו סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בני נוער וצעירים. לחמישית מבני הנוער יש מחשבות אובדניות, אם לא נדבר על המחלה הזאת, אף אחד לא יוכל לדעת איך מתמודדים", ציין.
בהמשך, אמר: "מחשבות אובדניות זה משהו שכיח, דיכאון ואובדנות זה כמו חום ושפעת. כשיש לך שפעת, אחד הסימפטומים זה חום, וכשיש לך דיכאון, אחד מהסימפטומים זה מחשבות אובדניות. הדבר המרכזי שמעלה אדם על הגג הוא הבדידות ולדבר על הנושא זה עניין מאוד חשוב". עוד סיפר כי לגברים קשה יותר לדבר על רגשותיהם ואמר: "תשאול ישיר יאפשר גם לגבר הכואב להגיד 'כן, קשה לי'".
"אדם במשבר אובדני רואה את העולם באופן שהוא לא רציונלי"
פרופ' לוי בלז התייחס בדבריו למחשבה האובדנית שצצה פתאום, ואמר: "אדם במשבר אובדני רואה את העולם באופן לא רציונלי, ברוב מכתבי ההתאבדות כתוב משפט שאומר 'כשאני לא אהיה פה, יהיה לכם קל יותר', זה נקרא 'תחושת עול על הסביבה'. אחרי התאבדות, למשפחה לא יותר קל אבל האדם האובדני חושב שזו האמת".
לאחר מכן, הבהיר: "אנחנו יודעים שמשבר הוא זמני, דיכאון בא והולך, אפשר להרוג את הכאב הנפשי במקום להרוג את עצמך. אנחנו אומרים להורים 'תגידו לילד אני אוהב אותך, אם אתה לא תהיה, יכאב לי מאוד, אני לא אוכל להמשיך'. זה לפעמים מה שמשאיר אדם בחיים בתוך המשבר ונותן לו לצלוח אותו ולצאת מהצד השני של המנהרה הכואבת".
"גם האדם האובדני היה רוצה שיקרה משהו והוא ינצל", טען, והוסיף: "האדם על הגג הוא אמביוולנטי, הוא רוצה מאוד למות אבל במקביל הוא מחפש הצלה, הרבה פעמים בני נוער אחרי ניסיון אובדני אומרים 'זה לא שרציתי למות, אבל ככה לא יכולתי להמשיך לחיות' ואנחנו צריכים להקשיב לשני הרצונות האלה. העניין הוא לא לבקר אותו ולשפוט אותו, העניין הוא להדגיש את שני הקולות שבתוכו במקביל".
