"נראה לי שרוצים שאני אהיה הקלישאה החדשה"
מיה לנדסמן סיפרה על תפקידה כוונדי ב'פיטר פן' המועלה בתיאטרון הקאמרי • על העיבוד החדש: "הדפים נשארים והתקופה משתנה - חייבים להתייחס לזה"
פיטר פן 2022: כחלק מהצגות חג החנוכה הקרב ובא, תיאטרון הקאמרי מציג 'פיטר פן - המחזמר'. איריס קול שוחחה ב־103fm עם השחקנית מיה לנדסמן, מי שמשחקת את תפקידה של וונדי בסיפור, אשר שיתפה בהתרגשות הגדולה והמסר העוצמתי שעומד מאחורי ליהוקה.
"ניסינו לפצח את המסר או את הגישה של הילדה הזו בתוך העולם של הילדים האבודים, בתוך העולם של הילדים שלא רוצים להתבגר", סיפרה לנדסמן, והתייחסה לטענתה של קול כי בשנים האחרונות יש מעין טרנד למתוח על אותן אגדות ביקורות: "או פשוט להבין כמה הן היו אפלות גם בדיסני, ודווקא לנסות לפשט את זה ולהאיר אותן".
לדבריה, "אני חושבת שגם הדמות של וונדי, מה שניסו לעשות כאן, מה שאנחנו מנסים, זה לא להפוך אותה לדמות של האמא תרזה שבעצם מגדלת את הילדים האבודים, דואגת להם, מבשלת להם, אלא באמת מצטרפת להרפתקה. אמיצה לא פחות מפיטר פן, מצילה את החיים שם וגם נאבקת מול קפטן הוק ומביאה פתרונות בתוך המאבק הזה. באמת יוצאת אחת מהחבר'ה, ולא הדואגת לחבר'ה".
"מדובר בילדה שיוצאת להרפתקה בדיוק כמו הבנים", ציינה המגישה, והשחקנית חיזקה את אמירה: "ילדה בת 8. איזה כבוד זה לשחק ילדה בת 8. זה פשוט מעכב לי את הפחד מהתבגרות, זה משאיר את הילדה שבי תוססת. מביא לי הרבה נחת וחיבור גם לילדה הפנימית שלי".
באשר להחלטה, שיש שיטענו כי היא מפתיעה, ללהק אותה לתפקידה של וונדי, הודתה: "נראה לי שרוצים שאני אהיה הקלישאה החדשה. יותר מאשר משהו יוצא דופן, לקוות שהשאלות האלו לא יישאלו יותר. אני חושבת שאדם שכותב סיפור, וכבודו במקומו, לפני ככה וככה שנים, העולם משתנה. האדם הזה אפילו כבר לא איתנו. יש אפשרות לקרוא את זה מחדש. הדפים נשארים והתקופה משתנה. חייבים להתייחס לזה, להחיות את זה בצורה שגם רלוונטית יותר אבל גם יצירתית".
"להבין עוד יותר את הדמות הזו של ילדה שבעצם גם מקבלת איזו הזדמנות. זה לא שהיא באה עם החברים שלה מהכיתה, היא באה לבד ומקבלת הזדמנות מהחלום הכי גדול שלה, מחיים לא פשוטים. במחזה הנוכחי לוונדי אין משפחה, היא מגיעה מבית יתומים. זה פחד ממשפחתיות, ושם היא מגלה את המשפחה שלה. אני לא אעשה ספוילר מה קורה בסוף".
"היום, שאני גדולה אני במעין כאב לילדה שלא הסכימה לעצמה להיות ילדה"
בהמשך, שיתפה לנדסמן על הילדה שהייתה בגיל 8: "ילדה שרוצה להיות גדולה כל הזמן. נורא קינאתי במבוגרים. אני כל הזמן זוכרת את ההורים שלי ואח שלי בימי הולדת מאחלים לי 'אל תדאגי את תהיי גדולה'. היום, שאני גדולה כבר אני במעין כאב לילדה שלא הסכימה לעצמה להיות ילדה, אני חושבת שעכשיו יש איזה מקום כזה של לחזור לילדה הזו שפספסתי".
"כל הזמן רציתי לגלות את הגדולים, הייתי אומרת 'שלום אני מאיה ואני בוגרת לגילי'. יש בזה משהו גם במחזה, שהילדה הזו, איזו ילדה עוזבת באמצע הלילה את המיטה שלה? ילדה שרואה את עצמה כמישהי שיכולה לחוות את זה ולהתמודד עם זה. יש בזה גם משהו מפחיד, שהיא פתאום מבינה שהיא ילדה", חשפה.
עריכה: שני רומנו
