לא מוותר
העיתונאי ומגיש 'הצינור' גיא לרר על מלחמת החורמה בעוולות החברה הישראלית, המצליחות לשנות את פני המציאות: "חשוב לא לתת לפחד לשתק אותך"
העיתונאי ומגיש הטלוויזיה גיא לרר כבר מזמן לא נמצא בתפקיד מגיש של תוכנית לייט נייט הסוגרת את היום שלנו בכיף. מזה כמה שנים ש'הצינור' הפכה לתוכנית מחאה בועטת, שמצליחה לשנות סדרי עולם על אמת, לרבות המלחמה ביוקר המחייה ובעליית המחירים. רגע לפני סיום התוכנית ביקשה מעיין אדם לשוחח עם לרר שסיפר על המניעים העיתונאיים שלו, ועל שגרת החיים הלא כל כך שגרתית שהתוכנית הכניסה לחייו.
בראש ובראשונה ביקשה אדם לבדוק איך התוכנית עברה טרנספורמציה, ואילו לרר סיפר כי לפני כמה שנים חברי צוות התוכנית החליטו יחד לצאת בתחקיר שלא הצליח לייצר אפקט ציבורי. לכן, הם החליטו לייצר פוסטים יותר אקטיביים בנושא. "הוצאנו פוסטים עם קריאה ממש לרשויות לעשות משהו, קריאה לצאת ולהפגין. פתאום ראינו שאנשים נענים. הבנתו שאם יש לך פייסבוק, ובזמנו היה רק פייסבוק, זה משהו שיכול לגרום לאנשים לעשות דברים. מאז זה צמח והתפתח ובואי נגיד שלנו זה יותר כיף כשעושים דברים שיש להם הקיף והשפעה מאשר רק לעמוד ולדווח. יש גם הרבה ביקורת על הדבר הזה כי אומרים שעיתונאי צריך רק לדווח ולתת לציבור לשפוט, אבל אנחנו עושים את זה קצת אחרת", הסביר.
"יש רגעים שאתה מפחד שיהיה לך הקיץ של אביה?", שאלה אדם. לרר ענה בגילוי לב, ואמר: "תמיד. תמיד בלילה שלפני אני חולם שאני עומד שם לבד או בכיכר או בהפגנה. לאורך ההיסטוריה היו גם כאלה, אבל חשוב מאוד לא לתת לפחד להיות משהו שמשתק אותך או גורם לך לעשות פחות", הודה לרר.
עניין של שליחות
בהמשך סיפר על התחושות שהוא חווה במצבי משבר, ואמר: "כל פעם שקורה משהו רע ומישהו משיב מלחמה אתה אומר 'וואו איזה כאב ראש מה הייתי צריך את זה?'", הסביר לרר. מתי זה משתנה? כשהוא פוגש אנשים ברחוב שמודים לו על עשייתו המבורכת כמובן. "כשמישהו מסתכל לך בעיניים, ומסביר כמה חשוב לו מה שאתה עושה, אתה כמעט כלוא בתוך הפוזיציה הזו שקשה נורא לצאת ממנה. זו תחושה שאתה שליח של משהו. כמעט אף אחד לא מתעסק בשקל לשקל שחשוב לאנשים היום".
נשאלת השאלה האם העבודה שלו משתלטת על חייו האישיים, והתשובה היא שאכן, זה יכול להשתלט. לרר כמו לרר מסתכל על החיים אחרת, ומסביר: "העבודה שלי היא לא באמת עבודה. אני חי אותה ואוהב אותה. התחושה שלי היא שאני הולך לעשות משהו שאני אוהב וחשוב לי וזו פריבילגיה אדירה מעבר להכל".
רגע לפני סיום, ביקשה אדם לשאול את העיתונאי מהו ההישג הכי גדול של התוכנית. הוא הסביר כי הם לא מתייחסים להישגים, אלא לרגעים. לדבריו, אחד הרגעים המטלטלים שהיו התרחש כשהם סייעו לילדים חולים במחלות קשות לקבל קנאביס. "ביקשנו מאנשים לתרום את הקנאביס שלהם לטובת ילדים מפרכסים. הסתובבנו כמה חברה ואספנו כמויות קנאביס כאלה, שאם היו עוצרים אותנו היינו יושבים הרבה שנים בכלא. זה לא עשה איזה רעש ואיזה שינוי או משהו כזה אבל זה היה כל כך מחשמל שאני בחיים לא אשכח את זה", סיכם.
עריכה: עדן בן ארי
