הילל ימהרן, רק בן 9, נדרס למוות לפני כשבועיים בכניסה לערד בתאונת פגע וברח. בפוסט קשה לקריאה וקורע לב, תיארה אמו איילה את השבר הכבד, ואת הכעס על הנהג שהפקיר את בנה למות: "הילד שלי נדרס על ידי רוצח שהפקיר אותו על הכביש שוכב וגוסס, וברח בלי להזעיק עזרה. יום אחרי השחרור ל"מעצר בית" הוא מצלם את הרכב בחוץ להשוויץ לכולם איזה נזק הילד שלי עשה לו לפח, ומפרסם בטיקטוק. כמה רוע? כמה?". איילה אליס ימהרן, אמו של הילל ז"ל, הגיבה לדברים, וזעמה על שחרור הנהג הפוגע למעצר בית.
עם תחילת השיחה הודתה איילה כי התאכזבה מההחלטה לשחרר את הנהג הפוגע. "זה היה לנו הזוי לחלוטין. אנחנו באמת, זה עוד לפני שסיימנו את השבעה. אף אחד לא עדכן אותנו כמובן, קיבלנו את זה על ידי שמועות וחשבנו שמדובר בשמועה ומסתבר שזה המצב. לא הסבירו ולא אמרו, לא קיבלנו תשובה לגבי ההחלטה, אף אחד לא פנה אלינו בנושא הזה. אנחנו בקשר עם צוות החקירה אבל רוב החקירה חסומה מאיתנו, כיוון שהמדינה מתנהלת מול הפוגע. אין לנו שום גישה כמעט לשום דבר".
"הם לא נותנים לנו כלום, שום דבר", זעקה, "אנחנו נעולים לחלוטין מהתיק, ניזונים ממה שאנחנו שומעים בפזורה. בפזורה אין מושג כזה מעצר בית, לכן כולם מספרים לנו שהוא מסתובב חופשי, מי יודע אם עדיין מסכן חיי אדם. רואים אותו מסתובב חופשי, משהו שמאוד פרוץ כאן, אין כאן מושגים כמו שיש בשאר הארץ. אנחנו במערב הפרוע. אני מרגישה זעם, עצב גדול. אני כועסת, על הממשלה, על המערכות בארץ, על כל הממסד שנוטש אותנו לחלוטין".
בנוסף, טענה איילה כי "עכשיו כששמעתי ברדיו דרום על מקרה של דריסת ילד לפני מספר שנים על אופניים, ילד של שופטו, קיבל 15 שנה ושם לא. לא היה מקרה אפילו לשנייה ששחררו אותו, לא למעצר בית ולא לראות אור יום. אנחנו אזרח סוג ת'. אני חושבת שהילד שלנו הוא לא בן של, הוא ממוצא סביר להניח שלא מאפשר את הדבר הזה. אמנם אני ממוצא רוסי, אבל גם הרוסים בארץ היום שקטים. כולם שותקים על הדבר הזה. אנחנו אזרח כמו כל אזרח, למופת, משלמים מיסים, מעורבים בכל מה שקורה בארץ, ואין".
"כמה געגועים?", תהתה דוידוב, ואיילה השיבה בכאב: "אנחנו עדיין לא בשלב הזה, אנחנו לא קלטנו שזה קורה לנו. אנחנו עדיין לא נחת לנו שום דבר, אין לנו גם אופציה לשבת לכאוב, אנחנו צריכים להתעסק במלחמה על הילד שלנו. על הצדק של הילל".
עריכה: שני רומנו