"לא שוכחים שאלה נהרגה במשמרת של הליכוד"
יונתן אבוקסיס, אביה של אלה ז"ל שנהרגה לפני 18 שנה כשהגנה בגופה על אחיה מקסאם, על האזעקה בשדרות במהלך אזכרתה: "צריכים לעבור ליד קשה איתם"
ירי הרקטה הראשונה ששוגרה אתמול (ד') לכיוון ישראל, שהפעילה אזעקות צבע אדום גם באזור שדרות, נשמעו בעיר בתזמון מצמרר קמעה, זאת במהלך האזכרה לאלה אבוקסיס ז"ל שנהרגה מקסאם לפני 18 שנה כשהגנה בגופה על אחיה. יונתן אבוקסיס, אביה של אלה ז"ל, סיפר על האובדן הכבד ועל התזכורת שקיבלו אתמול בני המשפחה לאסון הטרגי.
"אנחנו התכנסנו במשכן אלה, מקום שנבנה לזכרה של אלה, אחרי שנרצחה", סיפר אבוקסיס. "במהלך הטקס כאשר הרב איפרגן דיבר נשמעה אזעקה של צבע אדום. היו שם אנשים שבאו לכבד אותנו את זכרה של אלה, חלק מהם לא תושבי שדרות, הם נכנסו להיסטריה, לחץ, לא ידעו מה עושים. אנחנו צועקים 'המקום ממוגן', אבל כלום, אנשים לקח להם זמן להירגע ולהאמין שבאמת המקום ממוגן ויכול לשמור עליהם".
עוד שיחזר את הרגע בו איבד את בתו אלה ז"ל, כאשר הגנה על אחיה הקטן בגופה: "בינואר 2005 אלה, תלמידת י"ב באולפנה של שדות נגב, יצאה בשבת לפעולה בסניף עם אח שלה הקטן, וכשהסתיימה הפעולה במוצאי שבת הם שומעים אזעקה של שחר אדום. הם ככה נעמדים אחד ליד השני ואומרים 'מעניין איפה זה יפול', שמעו את הפיצוץ רחוק קצת והתחילו לרוץ הבייתה, ופתאום עוד פעם שחר אדום".
"בפעם השנייה כנראה שלאלה הייתה הרגשה שהקסאם הולך ליפול לידם, קופצת עליו, נשכבת עליו, הקאסם נופל ממש לידם, אלה חוטפת את הרסיסים ומאבדת את ההכרה במקום", שיתף בכאב. "אחרי שבוע היא נפטרה בבית החולים, וככה היא הצילה את החיים שלו. למרות שגם הוא נפגע ברוך השם הוא חי ונמצא איתנו. זה נתן תזכורת אתמול, אל תשכחו שלפני 18 שנה אלה נהרגה מקאסם, ובדיוק תיזמון שבזמן האזכרה אנחנו עוד הפעם חוזרים לצבע האדום ולקסאמים. גם אתמול בשלוש לפנות בוקר היה עוד הפעם. זה ממש כבר בלתי נתפס במוח שאחרי 20 שנה ויותר של ירי של קסאמים הדבר הזה לא נגמר. זה לא נגמר".
לאור סיפורו האישי תהה פלג האם כעת, בעקבות חילופי השלטון, ישנה תקווה כי משהו השתנה. אבוקסיס הודה: "אנחנו כל הזמן מצפים, אבל לא שוכחים גם כשאלה נהרגה במשמרת של הימין, של הליכוד. אני לא יודע מה הם עשו הרבה מאז, כי מאז נהרגו עוד אנשים בשדרות ונפצעו. אנחנו באמת מקווים ומצפים שיהיה לזה סוף".
"הסכמתם שימגנו אותנו - הסכמתם שיהיו פה עוד קסאמים"
"מהו הסוף?", שאלו צמד המגישים, ואבוקסיס הסביר: "הסוף בעיניי שאני יכול לחזור ללפני 30 שנה, שיכולנו ללכת פה בשקט, בביטחון, לא היינו צריכים ממ"דים בבתים. היום אני גר בבית שיש בו 2 ממ"דים. במקום שהם יתמגנו אנחנו מתמגנים. אמרתי את זה אז - ברגע שהסכמתם שימגנו אותנו הסכמתם שיהיו פה עוד קסאמים, השלמתם עם זה. ראש העיר הקודם ז"ל אמר 'אנחנו לא נמגן את עצמנו לדעת', אבל בכל זאת מיגנו את כל שדרות. מי שלא היה לו ממ"ד בנו לו, אבל זה לא נותן פיתרון. לי היה ממ"ד בבית, אבל הבת שלי נהרגה ברחוב".
עוד הדגיש כי "דיברתי עם ראש הממשלה בקדנציה הקודמת, אמרתי לו 'אתם לא צריכים לקנות אותנו בכסף. זה שאתה נותן תקציבים זה לא נותן לנו שקט. אנחנו רוצים פה שקט, תעברו ליד קשה, למחירון'. קאסם? אין חשמל חצי שנה. עוד קאסם? אין חשמל ואין עבודה. אנחנו צריכים לעבור ליד קשה איתם. לא יכול להיות שהיום ב־2023 מחבלת מצליחה להוציא הקלטה מתוך הכלא. איפה נשמע כזה דבר? ככה היא מתסיסה את כל המחבלים"
"הלכנו איתם במקל וגזר, בטוב, קיבלו כסף, שיקמנו אותם, אני זוכר אותם בתור ילד איך הם הסתובבו בעזה, בלי נעליים ובלי בגדים. את זה צריך להראות להם בהסברה. היום הם מרימים את הראש. הם יורים בלילה ובבוקר באים לשדרות לעבוד, זה לא נתפס הדבר הזה", ביקר.
לסיום, כאשר נשאל האם לאורך השנים חלפה בראשו המחשבה לעזוב את שדרות, הבהיר: "שאלו אותי את השאלה הזו במשך 18 שנה המון פעמים - אני לא מתכוון לתת להם פרס שהם ישדרו באל ג'זירה שהמשפחה של הילדה שנהרגה מקאסם עזבה את שדרות. בוא לא נשכח, בשומר החומות למדנו שהקסאמים מגיעים גם לאשדוד, יבנה, חיפה וכל מקום. זו הארץ שלנו, אין לנו לאן לברוח. אנחנו צריכים להישאר פה ולשמור על הבית, אבל מישהו צריך לעזור לנו".
"אנחנו צריכים שיהיה פה שקט, שהמדינה תיקח את העניין הזה יותר ברצינות. מחבל צריך לשבת על הרצפה בתא שלו, שלא יעזו לעשות עוד הפעם כזה דבר. לא לתת להם לעשות תואר, פיתות וקונדיטוריות", סיכם.
עריכה: שני רומנו
