"אל תנסו להיות מושלמים"
הילה עופר, מאסטרית מיומנויות תקשורת ומפתחת שיטת 'לקום ולדבר', הסבירה כיצד ניתן לדבר מול קהל מבלי לפחד: "תחשבו שאתם באים לשיחה, לא להופעה"
עד הצבא חוותה הילה עופר קשים רבים, תחושת בדידות וחוסר ביטחון. כל זאת עד שהחליטה ללמוד איך לבטא את עצמה בצורה מעצימה ולהפנים שהעולם לא רואה אותה בהכרח כפי שהיא רואה את עצמה. כמו כן, כיום עופר הינה מאסטרית מיומנויות תקשורת ומפתחת שיטת 'לקום ולדבר', איתה סייעה למעל 10 אלף איש.
הילה התארחה באולפנו של אבי כץ ב־103fm והשניים שוחחו על הכוח הפנימי שטמון בכל אחד מאיתנו וכיצד ניתן להתמודד בסיטואציות שונות בחיינו. בפתח דבריה, שיתפה: "אני מאפשרת לאנשים לקום ולדבר, כי אני מכירה מאוד מקרוב את המקום הזה של להיות מאחורי המסך ולא להצליח באמת להביא את עצמנו לידי ביטוי. אני יודעת כמה אושר וכמה סיפוק יש כשאנחנו מצליחים לעשות את זה. אני באמת חושבת שלכל אחד יש את הזכות ואת החובה לבוא לידי ביטוי באופן אותנטי, כן ופשוט בכל סיטואציה. זה הרבה מעבר ליכולת לדבר מול קהל. זו היכולת וההסכמה הזאת להביא את עצמנו לידי ביטוי".
בהמשך, עוד אמרה: "הסביבה היא מאוד שיפוטית בדרך כלל והמחשבה של 'מה יגידו' היא שולטת בנו. הסיפור שלי התחיל בעקבות נמה דברים שקרו אצלנו בבית שגרמו לי לחשוב שמשהו אצלי דפוק ונורא פחדתי שכולם ידעו מי אני באמת. אני זוכרת שחזרתי לכיתה וחייכתי כאילו הכול בסדר, אבל פחדתי שיכירו אותי באמת. זה המשיך יום, יומיים ולמעשה - רוב חיי לא הצלחתי ממש ליצור קשרים חברתיים. פחדתי מזה מאוד".
"אפשר לדבר על מה שקורה בלי להסתיר את הרגשות"
עופר ביקשה להבהיר: "אנו מפחדים מאוד מהרושם שאנו יוצרים. לפעמים אני שואלת מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות והתשובה היא תמיד - הביזוי העצמי, אבל אנחנו טועים כשאנחנו חושבים שמי שעומד מולנו הוא מושלם. הרי קשה לנו מאוד להזדהות עם אנשים מושלמים כי אנחנו לא כאלה, ואז אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להיות באמת מי שאנחנו. לכן, אחד הכלים הכי חזקים זה לחשוב שאנחנו באים לשיחה ולא להופעה. כלומר, אחנו באים לשוחח עם האנשים - הם בצד שלי. זה אומר שאני יכולה לשאול אותם שאלות או אפילו לשתף האם אני חווה פחד או לחץ. אפשר לדבר על מה שקורה, ולא להסתיר את הרגשות. לא לעשות כאילו".
לסיום, טענה כי "אנחנו רוצים לייצר חיבור, זה אומר שמותר לי לטעות ולהיכשל - הכול ממש בסדר. אחד הדברים שמגדירים כישלון, זה האופן שבו אנו מתייחסים אליו. כמה שאנחנו נתייחס אליו ככישלון, הוא באמת יהפוך לכזה. הכול מתחיל בהבנה שאנחנו לא אמורים להיות מושלמים, שהדברים שאנחנו אומרים לא חייבים להיות הכי חכמים והכי נכונים - אנחנו פשוט מספרים את האופן שבו אנו רואים את הדברים. אפילו שאני מומחית בדיבור מול קהל, יכול להיות שגם אני אעשה טעות ואתבלבל - הכול בסדר. זה בדיוק ההבדל בין הרצון להיות מושלמים לבין לאפשר את השיחה ואת ההקשבה".
עריכה: דוד זבולוני
