"הבאנו את הגרוב לקדמת הבמה"
חברי להקת פורטרט, רון רוזנפלד ואלי ניסן התארחו באולפנו של רז שכניק, ויחד חגגו 30 שנה ליציאת האלבום הראשון שלהם • ואיך אפשר לחגוג בלי הופעה?
שנת 1991 התחילה באקורד צורם במיוחד. סדאם חוסיין פיזר איומים על ישראל, ובהמשך הגדיל לעשות ופיזר גם סקאדים. מדינה שלמה למדה לאטום את החדרים בנייר דבק, ועטתה על פניה מסיכות בחרדה יתרה, אבל זה לא מנע מלהקת פורטרט להפתיע אותנו עם 'הכול מבינה', סינגל חדש שחרך את תחנות הרדיו בישראל, והצליח לכבוש את לבבות המאזינים. שנה אחר כך יצא האלבום הראשון, והשאר היסטוריה.
לרגל חגיגות 30 שנה לאלבום המופת ביקשו רון רוזנפלד ואלי ניסן להתארח באולפן של רז שכניק, ולגולל את סיפור הלהקה כמו שעדיין לא שמעתם. אז מאיפה הכול התחיל? ומה הקשר בין כוורת, יוסי פיין, וסטיבי וונדר? אין מה להגיד, כנראה שתצטרכו להאזין בכדי לגלות.
'הכול מבינה' הוא שיר שמצליח לתפוס את האוזן בשנייה, אבל אם נתבונן עליו רגע ביחס לאותה התקופה מדובר על שיר שאורכו 4:50 דקות, כששירים שהתנגנו בתחנות הרדיו באותם ימים עמדו על שלוש דקות, ולא שנייה יותר. ניסן סיפר: "לא היו מוציאים שירים באורך כזה. שלוש דקות זה היה הזמן הממוצע, והיו לנו התלבטויות רבות בינינו לבין עצמנו. הוצאנו אותו עם חששות בסוף לקחנו החלטה של ילדים אמיצים, וזה שבר את כל המוסכמות".
רוזנפלד, סולן הלהקה, עומד מאחורי המילים והלחן של השיר, וסיפר על תהליך היצירה שלו. לדבריו, הוא כתב את זה בסביבות גיל 17-18, והסביר: "אני הייתי ילד שמשחק ברוקנ'רול, ואמרתי 'בוא נזרום עם המילים', והמילים זרמו כמו כלום. המון שואלים אותי מי זו? על מי השיר? פרויד היה אומר 'זה על אמא', אבל בכל זאת בגיל כזה מי זוכר? המון נשים מהממות ומכובדות אומרות לי 'זה עליי', ואני תמיד אומר 'נכון, בדיוק, זו את'".
פורטרט מתגבש
הלהקה החלה לרקום עור ופנים כבר מסוף שנות ה־80, כשרוזנפלד פגש את חברי הלהקה. איך הם ידעו איזו מוזיקה לנגן? והאם היה פה קו ברור של מוזיקת פאנק פר אקסלנס? "אני חושב שמי שלא אוהב הרבה סגנונות במוזיקה זה כמו שהוא לא אוהב הרבה סגנונות באוכל. מוזיקה זה כמו אוכל - אנחנו אוהבים חומוס מצוין, וסושי טוב, ועל האש. אנחנו אוכלים הכול", סיפר רוזנפלד.
בהמשך התייחס לסגנונות המוזיקליים האהובים עליו, ואמר: "יש שני תקליטים שהשפיעו עליי מבחינה מוזיקלית באופן מיוחד ומזה רציתי לעשות את פורטרט. מצד אחד זה הגרוב השחור של סטיבי וונדר, וכל הסול והאר אנד בי ומה שאני שמעתי בבית, ואז גם נכנסה כוורת. ואוו. כשהגיעה כוורת והלהטוטנות הטקסטואלית של דני סנדרסון וההומור, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. השאיפה הייתה לעשות להקה שעושה כיף, שעושה פאן, להקה שעושה מוזיקה גרובית עם כלי נשיפה".
ניסן התייחס לדברים, והוסיף: "אנחנו הבאנו את הגרוב לקדמת הבמה. כל הלהקות שהיו אז בארץ היו מאוד רוקנ'רוליות. היו להקות או זמרים שפתאום היה להם איזה שיר דיסקו, או פאנקי, אבל זה היה בשוליים. אנחנו הבאנו את זה קדימה".
"שלפנו את כל מה שהיה לנו, ועשינו מזה את האלבום"
בהמשך התייחסו השניים לשיר 'כמה זה מתוק' אותו הפיקה יהודית רביץ. "אני זוכר כשהיא הגיעה לאולפן והתחילה לעבוד איתנו. רעדתי טילים. יש לי כל כך הרבה כבוד ליוצרת המהממת הזו, אני אוהב אותה, וזה היה כבוד גדול", סיפר רוזנפלד.
בהמשך הסביר כי יזהר אשדות שעבד איתם על האלבום נקרא לעבוד בחו"ל עם עפרה חזה, "טמירה ירדני דאגה ש'מישהו יעשה עלינו בייביסיטר', ויהודית הייתה כל כך אדיבה ומתוקה. אחרי שהסינגל יצא, אנחנו פספסנו את הטיימינג של להוציא את האלבום, וטמירה ירדני אמרה 'חבר'ה, 'הכול מבינה' בחוץ, אני צריכה תקליט'. אז פשוט שלפנו את כל מה שהיה לנו, ועשינו מזה את האלבום".
ותודה לליהי ירדני
רוזנפלד לא שכח את בתה של טמירה ירדני, שתמכה רבות בלהקה, ואמר: "זו הבמה להגיד תודה לבת של טמירה ירדני, ליהי, שהיא ראתה אותנו בתוכנית של גבי גזית וקראה לאמא שלה לבוא לראות. טמירה מסתכלת ורואה חבורה של בבונים צעירים חמודים מנגנים עם כלי נשיפה. היא זיהתה את זה, חיפשה אותנו, והגיעה אלינו", אמר.
לדבריו, פורטרט אף פעם לא הודיעה על פירוק, ולכן המופע החגיגי המתקרב של הלהקה הוא לא לגמרי מופע איחוד. "פורטרט אף פעם לא הייתה במשחק הזה של 'מתפרקים' או 'מתאחדים'. אנחנו מציינים 30 שנה להוצאת האלבום ומזמינים אתכם לחגוג איתנו ולרקוד איתנו", אמר רוזנפלד.
ניסן התייחס לדברים, וסיפר: "אנחנו ננגן שם שירים שהמון שנים לא ניגנו. אנחנו ננגן את רוב רובו של האלבום הראשון, ולהיטים מעוד אלבומים. נהיה שמונה אנשים על הבמה ויהיו כמה הפתעות בליין אפ".
כשבדיחה פנימית הופכת לשיר
בהמשך השמיעו את השיר 'דגיצ'י', שנחשב גם הוא ללהיט מתוך האלבום הראשון. רוזנפלד סיפר שהשיר נכתב על הכלב שלו, כלב מסוג קוקר ספניאל. ניסן הסביר שבאותה התקופה השיר הזה הושמע המון בתחנות הרדיו. "זה גם אחד השירים שאנחנו הכי אוהבים לנגן בהופעות. יש לו אנרגיה".
"זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית"
שיר נוסף שהשמיעו בתוכנית הוא 'עד אלייך', מהאלבום השני של הלהקה. "היו צריכים מאיתנו חומרים חדשים זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית. יוסי פיין נתן לנו ביטחון להוציא דברים יותר מהבטן שלנו כמו 'עד אלייך' שזה שיר רגאיי ואני הייתי חולה רגאיי, הלחנתי את השיר הזה ככה. את המילים רון כתב על הלחן הזה", אמר ניסן.
"האם האלבום עבר את מבחן האלבום השני?" שאל שכניק. ניסן אמר שעבר מדהים, והרחיב: "היתרון בלהקה הוא שכולנו היינו חברים ממש ממש טובים, ונשארנו ככה עד היום. כשאתה בלהקה אתה סופג את כל החרא ואת הטוב ביחד".
ימי הפאנק והאהבה
רגע לפני סיום ביקשו חברי הלהקה להיזכר באהבת הקהל הגדולה שעטפה אותם באותם ימים. "זה היה כיף לא נורמלי. אתה מקבל הרבה מאוד מחמאות ואנשים אוהבים אותך", סיפר רוזנפלד. "אני זוכר שתמיד היו דופקים לי בדלת בשעות הזויות, חבורות של ילדים כאלה מקסימים וחמודים. היו לא מעט פעמים שהכנסתי אותם אליי הביתה, כשזה היה בשעות סבירות כמובן. הם היו מגיעים עם טושים וצבעים וכותבים דברים בחדר המדרגות, והייתי צריך לצבוע אותו לא פעם, אבל הכול מאהבה".
ניסן נזכר גם הוא באהבת הקהל הגדולה אותה קיבלו החברים, ואמר: "הדבר הכי הזוי שקרה לי הוא שהשותף שלי הכניס אותם לנקות את הבית". רוזנפלד סיפר שהיו תקופות בהן הם היו מופיעים 35 הופעות כל חודש. "היו ימים שהיינו עושים כפולות. אני קם בבוקר ואומר תודה שאנחנו מתפרנסים ממשהו שאנחנו אוהבים. זה לא מובן מאליו".
נכון שאנחנו לא יכולים לבנות מכונת זמן ולהחזיר אתכם לשנות ה־90 העליזות, אבל אנחנו יכולים בהחלט להזמין אתכם להצטרף לחגיגה של פורטרט ב־22 בפברואר במועדון הבארבי, וליהנות מחגיגה של מוזיקה איכותית. לכרטיסים לחצו כאן.
פרויקט 'אלבומי המופת' מפגיש בכל שבוע את העיתונאי רז שכניק עם גדולי המוזיקאים בישראל. יחד הם יוצאים למסע אל האלבומים שהיו סימני דרך בקריירה שלהם - ובפסקול הישראלי.
לרשימת התוכניות המלאות בפרויקט לחצו כאן.
עריכה: עדן בן ארי
