כולנו מוצלחים בתחומנו; עברנו מספר שנים במקצוע אותו בחרנו לעצמנו, צברנו ניסיון, הבנו מהם הגבולות שלנו, לטוב ולרע, וכעת נשואות פנינו קדימה. אך לעיתים, מה לעשות, עלינו להתמודד גם עם כישלונות. הרגעים הללו בהם אנו מפנימים בדיעבד שהיינו צריכים לפעול אחרת, או גרוע מכך - זוכים לביקורת מופגנת מעמיתנו לעבודה או מהממונים עלינו. המצבים הללו, המאלצים אותנו לעריכת חשבון נפש זריז וקדחתני, אינם מהווים רק יריית פתיחה ליומיים של מצב רוח שנוי במחלוקת, אלא מהווים הזדמנות חשובה ללמידה ולחידוד היכולות האישיות והמקצועיות שלנו. בקיצור, לא נעים, אבל לגמרי משתלם.
בפרק השלישי של 'עתיד מזהיר', הפודקאסט על עתיד עולם העבודה בהגשת ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי, שוחחו השתיים עם אורית חלמיש, מנהלת למידה ופיתוח ארגוני ו־HR גלובלית בחברת 'סודהסטרים', ויחד סרקו לעומק את מהות הסקרנות והיזמות, ואת השפעתן על כישלון וצמיחה ממשברים. "סקרנות היא תכונה חשובה בעולם העבודה העתידי, מדברים עליה הרבה, וכך גם על היכולת להיכשל", שיתפה ניל"י. "זה נשמע מבאס, מי מאיתנו אוהב להיכשל? עם זאת, מדברים על האופציה שלנו להיכשל, לקום, ליפול ובעיקר ללמוד מזה. אחד הדברים שחשוב לדעת הוא שהתופעה אינה זרה לנו. יש הרבה מחקרים שמדברים על העובדה שכשאנו לומדים ללכת, אנו נופלים מעל עשרת אלפים פעם לפני עמידה על הרגליים. אם לא היינו מסוגלים ליפול ולקום באופן טבעי, כנראה שהיינו נותרים על העצים".
"לאחרונה התפרסם מאמר מעניין של פיזיקאי, ואחד הדברים שסקרנו אותו הוא איך יכול להיות שיש מחקרים האומרים שרובהיצירתיות שלנו מגיעה לפני גיל 30", שיתפה מלי. "במהלך העבודה הוא גילה שחרף המחקרים, שיש בהם אמת, ככל שאנשים מתמידים יותר ומתייחסים לכישלונות בצורה מסוימת, הסיכוי שלהם להצליח הרבה יותר גבוה. הוא הגדיר זאת ככישלון מוצלח, ונעץ זאת ביכולת להסתכל על הכישלון כמקור למידה".
השאלה מהי סקרנות וכיצד היא קשורה באופן הדוק לכישלון, נדונה גם כחלק מהמציאות היומיומית של חברת 'סודהסטרים'. "אחד הערכים שלנו הוא אומץ עסקי, הנוגע ליכולת לקבל החלטות באומץ ועל ההבנה הברורה שחלק מאומץ עסקי כולל את היכולת להיכשל", תיארה אורית. "אם לא נחבק את הכישלון, לעולם גם לא נעז - הרי לא יכול להיות שרק נצליח. אני חושבת שחלק גדול מאוד ממה שמאפשר יזמות פנים ארגונית ואומץ עסקי, נעוץ בביטחון הפסיכולוגי בעודך נמצא בסביבה שאתה יכול להיכשל בה, ובעיקר לנסות".
"כפי שאנו לא כועסים על ילד שנופל כי זה טבעי ושלב התפתחותי חשוב, עלינו לדעת לסמן כישלונות ולא להיבהל מהם", הוסיפה. "כך, אנו גם מסמנים את הדרך לאלה שיצליחו להביא את רעיונותיהם בלי פחד ולממש אותם. זה ערך משמעותי ב'סודהסטרים', יש סיכון ויש סיכוי, וזו בעיניי דרך חיים. מעבר ליזמות, אנחנו מדברים המון על המשמעות שעובדים מחפשים בעבודה, לרבות היחס למשמעות האינדיבידואל, כלומר הפתיחות לכך שרעיונות יכולים להגיע מכל מקום, ותפקידנו ליצור את הסביבה המאפשרת הקשבה לרעיונות הללו. כשרואים יוזמות שמצליחות ומפנים אליהן את הזרקור, אז עוד עובדים יוזמים ואנחנו מעודדים זאת. כשזה עובד זה עושה חשק, בא לעובדים להצליח ולהביא את הרעיון הבא, משהו משלהם".
את השיחה המרתקת, סיכמה גולדפיין במסר המוביל אותה חדשות לבקרים: "קראתי ספר שבו מישהי אמרה שם שאם היא לא נכשלת, כנראה שלא הציבה רף מספיק גבוה לעצמה. אם אני כל היום באזור הנוחות שלי, לא אכשל אמנם ולא יכאבו לי הברכיים, אך גם לא אצליח להגיע לדברים גדולים, עלינו להעז וליפול. לא לפחד להיכשל". אלקובי לא הייתה יכולה שלא להסכים: "יש משפט יפה שאומר שכשאתה מציע משהו חדש למישהו, מקסימום יגידו לך כן. תזכרו את זה. במציאות יש שלוש אופציות, או סיכוי קלוש להצלחה מסחררת או כישלון צורב, והסתברות גדולה יותר של 'יהיה בסדר גמור'".
עריכה: דוד זבולוני ומיכל קדוש