איך לעצור את האלימות?
יוני צ'ונה, ממייסדי מרכז מצמיחים, על בן ה-13 ששם קץ לחייו לאחר שעבר התעללות על ידי ילדים אחרים: "כל כיתה בארץ, יש בה יותר השפלות מפרגונים"
בשבת האחרונה שם קץ לחייו אלרועי בן שבת מרעננה. מדובר בנער בן 13 שעבר התעללות חברתית מתמשכת מצד חבריו לכיתה, ולא יכול היה לשאת את הכאב וההשפלה שחווה. בעולם מתוקן, זו הייתה אמורה להיות ידיעה שפותחת מהדורות, אבל נוכח האירועים שהתרחשו השבוע, סיפורו המחריד של בן שבת נבלע בין הידיעות החדשותיות.
איריס קול בחרה לפתוח את התוכנית בריאיון עם יוני צ'ונה, ממייסדי מרכז מצמיחים, שעוסק בהפחתת אלימות ברשתות ויצירת אקלים בטוח לבני נוער. לדבריו, למרות האירוע הקשה אין לנו את הפריווילגיה להתייאש. שכן, הרווחה הנפשית של ילדי ישראל תלויה בנו. "אנחנו לא יכולים להסתפק בלהזדעזע, אחרת נפקיר את הילדים שלנו לחיים שלא מגיעים להם. אנחנו צריכים לפעול יותר חזק ויותר ביחד", אמר צ'ונה.
"הדבר הזה הוא מה שבסופו של דבר מונע את מקרי הקצה"
"הסיפור הזה שהגיע לכותרות הוא נקודת קצה של אלפי אירועים אחרים שקורים, אבל אנחנו לא שומעים עליהם", הזכיר צ'ונה, "במצמיחים אנחנו עובדים כבר 20 שנה, וכרגע עובדים עם 45 אלף ילדים ב־350 בתי ספר. אנחנו נכנסים לימים שלמים לכיתות, ובכל כיתה בארץ יש יותר השפלות מאשר פרגונים. רוב מקומות העבודה יש יותר פרגונים מאשר השפלות - רוב המקומות הם סבירים, אבל כיתות בישראל כולן עם יותר השפלות מפרגונים. זה לא איזה ילד בעייתי, זה לא מפלצות, ואנחנו צריכים להתעסק בדבר הזה - כי הדבר הזה הוא מה שבסופו של דבר מונע את מקרי הקצה".
"המורים לא מקבלים באקדמיה כלים טובים"
קול האזינה לדבריו ברוב קשב, ואמרה: "בכל זאת, שיחות לא פותרות את הבעיה הזו". צ'ונה הסכים איתה, וביקש להוסיף: "הנושא של הפחתת אלימות הוא נושא שדורש מקצועיות. יש תחושה לפעמים בחינוך שכל אחד יכול לדבר עם הילדים, להגיד להם כמה זה מזעזע אותנו, ואז זה יפסיק. עבודה חינוכית דורשת מקצועיות", הסביר. לדבריו, המורים בישראל לא מקבלים את הידע המקצועי הנחוץ להם בנושא. "גם לא באקדמיה, שלא עושה עבודה טובה בנושא הכשרת מורים להפחתת אלימות ותוקפנות, והעלאת השייכות, ואיך להפוך את הכיתה למקום מצליח".
עוד הוסיף: "המורים לא מקבלים באקדמיה כלים טובים להתמודד עם הדבר הזה. למען האמת, הם גם לא מקבלים כלים טובים בהשתלמויות מורים. לכן, האלימות בישראל גבוהה. אגב, יש עוד סיבות למה האלימות בישראל גבוהה - גודל הכיתות, מעמד המורה, הלחץ לציונים ומבחנים ובאופן כללי - אנחנו באווירה אלימה. אנחנו רואים את זה בקיטוב החברתי הנוכחי, אבל גם עוד לפני ישראל הייתה מקום בו ככה מתייחסים אחד לשני".
אז מה התפקיד של ההורים בתוך כל התהליך הזה? לדבריו, על ההורים לשאול עצמם איך הם גורמים לילדיהם לשתף ולפעול לטובת ילדים אחרים. "איך אנחנו כהורים תומכים במחנכי הכיתות, תומכי במורים, בכדי שהם ירגישו חופשי לשתף אותנו ולא יקבלו פטיש בראש פעמיים ביום". בהמשך הדיון ביקש צ'ונה להדגיש כי הוא לא שולל ענישה, אבל חשוב לו לציין שזה לא מפחית את האלימות בקרב הילדים.
"אפשר לתת לילדים את הכלים להרגיש את האחר, ולפעול לטובתו"
שאלה נוספת שעלתה היא מה אפשר לעשות לטובת הילדים? איך אפשר לשנות את ההתנהלות בבתי הספר? לדבריו, ילדים זקוקים למעגלי שיח. "אפשר לתת לילדים את הכלים להרגיש את האחר, ולפעול לטובתו. אנחנו כהורים צריכים להיות קהילה שמשתפת אחת את השנייה בכדי להגיד שמה שקורה בכיתה זה לגמרי משהו שמעניין אותנו והוא חשוב לנו. אם ענישה היה הפתרון הדבר הזה היה נפתר. ענישה זה הדבר הקל".
רגע לפני סיום הריאיון ביקש להתייחס לעוד נקודה ששינתה את כללי המשחק החברתי בכיתה, והזכיר: "הרשתות החברתיות יצרו החרפה של ההתעללויות".
עריכה: עדן בן ארי
