"מתה לי האישה שאהבתי וחדוות החיים איתה"
הסופרת מרסל מוסרי שיתפה סיפור על הגעגוע של נכדה לסבתא, הזיכרון מחוויות הילדות והקושי עם האובדן ברגע הקשה ביותר
הסופרת מרסל מוסרי הקריאה שיר געגוע לסבתא שהייתה הכול מהכול ונעלמה ברגע שהייתה צריכה אותה יותר מתמיד: "את היד של סבתא הכרתי ביום הראשון לכיתה א', כל הדרך, בין כבישים ראשיים לרמזורים אדומים, אחזה חזק בידי והסבירה לי מה לעשות כשיבואו הקשיים. כשהגענו אל בית הספר וראינו אמהות בוכיות אוחזות בידיהן של ילדיהן, לא התרגשתי, אמי הציעה לבוא, אבל אני זו שבחרתי בסבתי".
עוד סיפרה: "כשחגגנו שלוש שנים לאהבתנו, שבועיים לפני החתונה הגדולה שתכננו - ישבה סבתא ליד הרדיו הישן שסרבה להחליף והאזינה ללילה מוראד שרה על הבחור שהלך אל שערי גן העדן, לחפש את אהובתו וכשבכתה לילה, בכתה איתה סבתא ועצמה עיניה הדומעות בפעם האחרונה. הרב אמר שאסור לבטל חתונה - זה מביא מזל רע. אבל איך אוכל לחייך לחופה אם סבתא לא תלווה אותי אליה? מתה לי האישה שאהבתי וחדוות החיים איתה".
לבסוף, סיכמה את הגעגוע: "הבטתי אל השמש בעיניים, כיתה א' הסתיימה מזמן והנה אני כבר נושקת אל ה־30, אולי אתחיל סוף סוף ללמוד ללכת לבדי. ואם איזה קוץ יכנס לי ברגל, אשפריץ עליו שמן של קציצות ואשלוף אותו, בדיוק כמו שלימדה אותי אהובתי, סבתא שלי".
