"הפכתי לנרקומן ללא ידיעתי"
מתי נטלתם לאחרונה תרופות מרשם? • אל תטעו, גם אליהן ניתן להתמכר • מאיר (שם בדוי) שאיבד את הכול רק כי סבל מאבנים בכליות, בווידוי אמיץ • פרק 02
תרופות אופיאטיות. לרוב הן מוכרות כמשככי כאבים עם שמות שונים, ומבוססות על מגנון המעלה את רמות הדופמין בגוף. ובעברית - תרופות הגורמות לנו להרגיש הרבה יותר טוב, ומשווקות עבור מגוון רחב של מחלות פיזיות. הבעיה הגדולה, כמו בהרבה תרופות הניתנות במרשם רופא מקופות החולים, היא התלות ההולכת וגוברת בהן, לעיתים ללא ידיעתם של המטופלים המחפשים מזור לכאביהם.
את הפרק השני של הפודקאסט 'חוק ונזק' בהגשת עורכי הדין עמוס מוקדי וטל שינפלד, הקדישו השניים לשיחה גלוית לב ונדירה בנוף, עם מאיר (שם בדוי), איש משפחה בעל חיים נורמטיביים לגמרי, שהפך, בעל כורחו, בעקבות אבנים בכליות מהן סבל, למכור שעולמו קרס עליו.
תחילה, מעט נתונים. "אם תשאלו כל אחד מהם גורמי המוות בעולם, יש להניח שרוב האנשים יענו מחלות ומלחמות", פתחה עו"ד שיפלד. אני בטוחה שכולם יתפלאו לשמוע שבארה"ב למשל אחד מגורמי המוות המשמעותיים ביותר בעשור האחרון הוא מוות כתוצאה מהתמכרות לתרופות מרשם אופיאטיות. מצער לומר אבל אנחנו, בישראל, מדביקים יפה את הפער. לפי ה־OECD, חלה עלייה בשיעור של 125% בשימוש באופיאטים, שזו העלייה הכי גבוהה מכל מדינות הארגון. ישנם מומחים שטוענים שיש היום בישראל בין 15 ל־20 אלף מכורים. מעריכים את התמותה בשלושה אנשים בשבוע. הדבר המפחיד ביותר בכל זה היא שמדובר באנשים נורמטיביים, כמוני וכמוך".
"על פי נתוני המרכז הלאומי לבקרת מחלות בארצות הברית, מ־1999 ועד 2020 מתו מעל 560 אלף מתושבי המדינה מהתמכרות לתרופה אופיאטית כלשהי", חשף עו"ד מוקדי. "יותר מ־130 אמריקניים מתים מדי יום עקב מנות יתר של אופיאטים ומדובר במשבר ברמה לאומית. לכולנו יש משככי כאבים בבית בארון התרופות, כולנו צורכים אותם להקלה על כאב נקודתי, וכשהוא נעלם אנחנו מפסיקים את השימוש. אך יש משככים שהם הרבה פחות תמימים, והם משפיעים על מערכת העצבים - מדובר בסמים לכל דבר. כשלא נוטלים את התרופות, הגוף מגיב בתסמיני גמילה קשים, והתפתחות ההתמכרות הזו מתרחשת כעט בלי שנשים לב".
ועתה, לסיפורו של מאיר (שם בדוי), שלא היה לו מושג שמסאגת האבנים בכליות הוא ייצא עם משבר אישי ומשפחתי עמוק. "חייתי חיים תקינים, בעל משפחה ונישואים מאושרים", פתח. "כטיפול תרופתי לאבנים קיבלתי שני סוגים של תרופות אופיאטיות. נטלתי את התרופות עבור הכאב, והרגשתי שמצאתי את גן העדן שלי, את הישועה. זה פתר לי את בעיית הכאב, והאבנים יצאו עם הזמן. לא ידעתי שפיתחתי תלות בתרופות הללו. ואז החלה מסכת התעללות של שנים. ניגשתי לרופאים, הם ראו שקיבלתי את המרשם, והמשיכו לתת לי בלי הבחנה. בחודשים האחרונים הייתי מקבל קרוב ל־120 כדורים בחודש, וזה לא הספיק לי. היו לי 2-3 מרשמים ליום. מעצם ההתמכרות וחוסר השפיות שהייתי בו, הפכתי להיות אדם מאוד מניפולטיבי. הם דאגו לתדלק את ההתמכרות שלי".
"תמיד המשיכו לתדלק לי את ההתמכרות"
בהמשך, שיתף בכאב: "לא נשארו לי חיים, לא זוגיות, לא ראיתי את בני במשך שנתיים. לקחו אדם נורמטיבי והפכתי להיות נרקומן ללא ידיעתי, בתפיסה שלי רופאים נותנים תרופות והכול בסדר. הפכתי להיות נרקומן מאוד קשה, וזה דיכאון מטורף. הגעתי לאשפוזים פסיכיאטריים כי לא ידעתי באמת מה זה, אני לא מכור לסמים. עד 2017 עדיין הייתי ממשיך לקבל תרופות מבית החולים, 9 שנים יש למטופל אבנים בכליות, ואף רופא לא הרים את הכפפה ואמר לי 'תעצור'. ניסיתי אינספור תהליכי גמילה, אך כשידעתי שהמרשמים כל הזמן שם, זה היה לוקח אותי אחורה. אני משתדל לא להאשים אותם, אך זה לא שקניתי תרופות בשוק שחור. תמיד המשיכו לתדלק לי את ההתמכרות. הגוף דורש זאת, היו לי כאבים ואפילו אובדן שליטה על הסוגרים, חשבתי שאני חולה".
היום, מאיר (שם בדוי) כבר חצי עשור אחרי. אך ההתמכרות הזו, שהפכה אותו לתלוי כל כך רק כי חיפש פתרון לכאב פיזי זמני, הותירה את רשמיה גם היום. "אני לא לוקח לא אופטלגין ולא אקמול, אני סובל מזה אבל אני לא נוטל תרופות. אני בהימנעות קרוב ל־5.5 שנים. קמתי לחיים חדשים", הדגיש בסיום. וכמו בכל אתגר הניצב בפנינו, גם כאן הבעת בספק, אפילו במובן מאליו, היא השלב הראשון.
עריכה: מיכל קדוש
