זיכרון ילדות
מרסל סיפרה על זיכרון עצוב ומתוק מליל הסדר עם המשפחה, והזכירה מה באמת חשוב: "פסח שמח, לכל העניים, שבחשבון הבנק שלהם נותרו כמה ערכים"
הסופרת מרסל מוסרי הקריאה סיפור על זיכרון מליל הסדר עם המשפחה: "כשכולם שרו את 'מה נשתנה', הבטתי על אמי, כמה יפים היו פניה וכמה האיפור שמרחה על עצמה היה מיותר, אולי בכדי להאפיל על כך, שבשנה שעברה לבשה בדיוק את אותה השמלה. מה נשתנה הלילה הזה? כנראה שכלום, לא אצלנו לפחות".
"הבטתי גם על דודתי, עם השיער הנפוח מפן מוגזם, הצמידים המוזהבים והליפסטיק הזועק, שאפילו מכת הדם חיוורת על ידו. על בנות דודות שלי לא הבטתי, לא רציתי לקנא - פעם אמר לי סבא, שאם מישהו מרגיש קנאה, כעס או עצב, יותר טוב לו שיחשוב מחשבות טובות, ככה יותר מצוות יבואו אל ליבו", המשיכה.
עוד סיפרה: "את האפיקומן מצא אחי, לא נתן לבנות דודות שלי הזדמנות. כשכולנו מחאנו לו כפיים ואבי צעק 'הוא פנתר, כמו אבא שלו'. סבי הרים אותו על ברכיו ושאל 'מה תרצה נכד שלי?' 'אמממ' חשב רגע, 'תבקש אופניים!' צעקה בת דודה שלי. 'לא, לא! מחשב, תבקש מחשב, אימא שלי אמרה לי שאין לכם כסף לקנות מחשב' צעקה בת דודתי השניה, ופתאום שקט. שקט מביך ורע. 'אנחנו נקנה להם, שנה הבאה, הם ילדים טובים, הבטחתי להם', מלמלה אמי, ושוב שקט".
לבסוף, סיימה באיחול חג שמח: "פסח שמח, לכל העניים, שבחשבון הבנק שלהם נותרו כמה ערכים ולב טהור, כמו של אליהו הנביא הזכור לטוב".
