"התוכניות שלי היו עד גיל 27"
חזרנו לשיחה מרגשת של יהונתן גפן עם רבקה מיכאלי לפני ב־30/10/2020 כשמגפת הקורונה הייתה בעיצומה: "מה עושה יהודי בקורונה? כותב"
יהונתן גפן, אחד מבכירי המשוררים במדינה, הלך לעולמו אתמול (ד') בגיל 76. אנחנו חזרנו לשיחה שלו לפני כשנתיים וחצי עם רבקה מיכאלי ופרופ' נורית גרץ, לאור הוצאת ספר שירים שלו - 'לאט'. בשיחה, הוא התייחס לטראומה ממלחמת יום הכיפורים, סיפר על תקופת הקורונה, והסביר למה החרוזים כל כך חיוניים בשירה.
תחילה, התייחס לשירו 'יכול להיות שזה נגמר', וסיפר: "כתבתי אותו כשחזרתי - בעצם עדיין לא חזרתי ממש - ממלחמת יום כיפור, לתוך הלם קרב שאז לא ידעו מה זה. רוב המדינה הזאת נשארה בהלם קרב, רק לא מודיעים לכולם".
באותו זמן שבו התקיים הריאיון, מגפת הקורונה הייתה בעיצומה. גפן שיתף בהתמודדות שלו עם המצב: "מה עושה יהודי בקורונה? כותב. מה נשאר לנו? לכתוב. אנחנו כותבים את הדרך שלנו כל הזמן החוצה, החוצה מהמציאות. אם נכתוב, אולי נמצא עולמות שכן שווה לכתוב בשבילם. אני כתבתי בעצמי 'עצוב מחוז חפצנו, אך מה יפה הדרך', בגיל 20 אולי".
הוא ציין כי "בעיקר עכשיו בקורונה, וזה לא סתם, אתה מנסה להיאחז בכל מיני שרבוטים קטנים של יופי, למה בכל זאת כדאי להוריד את המסכה ולהסתכל החוצה?"
"אני לא יודע למה אני חי"
בהמשך, הוא הסביר על חשיבות החרוזים בשיריו שנכתבו לספר 'לאט', ואמר: "בגלל שהשירים הם כל כך קצובים, עם חרוזים וכזה, כמעט כל הספר כבר מולחן. זה לא מקובל שאדם בגילי ובמעמדי כותב שירים שכל כך מוקפדים על החריזה כמו אלתרמן, שלונסקי, גולדברג. צריכים המון המון טעם טוב כדי שהחריזה לא תיראה מלאכותית. אני חושב שבגלל זה, 450 שירים שלי, לפי יואב קוטנר, מולחנים. לעיתים רחוקות, יש שיר שפתאום באיזושהי דרך הוא נהיה גם תפילה, ותפילה בעיניי זו הצורה העתיקה ביותר של השירה".
לקראת סיום הריאיון, שיתף במחשבותיו: "אני לא יודע למה אני חי. התוכניות שלי היו עד גיל 27. אני שאפתי למועדון הזה, אז מגיל 27 אין לי עבודה".
