"היה ברועי משהו עמוק, הוא היה לוחם מצוין"
איל ויטנברג, חברו לצוות של רס"ן רועי קליין ז"ל שקפץ על רימון במלחמת לבנון השנייה כדי להציל את חייליו: "קליין הכיר את לבנון כאילו הייתה ביתו"
רב סרן רועי קליין ז"ל, סגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גולני, נהרג בקרב בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה ב־2006, זאת לאחר שזינק על רימון כדי להציל על חיי חייליו, ושילם על כך בחייו שלו. איל ויטנברג, חברו לצוות של רס"ן קליין, סיפר עליו.
"הכרתי אותו קרוב לשנתיים, אבל זו הייתה היכרות מאוד עמוקה. רועי היה לוחם מצוין, הייתה לו יכולת ניווט גבוהה ברמה בלתי רגילה, אני מדבר על ניווטים בתוך השטח בלבנון. אחרי מספר שבועות רועי כבר הכיר את לבנון, כאילו זה הבית שלו", הסביר ויטנברג.
"בנוסף לכך, כשהצוות היה מסיים מבצע, היו לוקחים אותו עם צוותים אחרים בזכות הבקיאות שלו בשטח. הוא היה 'מצלם' אותו וזוכר", הוסיף.
עוד אמר: "הייתה לו יכולת לחבר בין אנשים, זאת אומרת, רועי הוא מהמגזר הדתי-לאומי והחיבור שלו לכלל האנשים היה פנומנלי. הייתה לו יכולת קליעה בנשק מצוינת, אבל אני חושב שמעל הכול בלט אצלו הקטע של המנהיגות השקטה".
לדבריו, "הוא לא היה צריך להתלהם ולדבר יותר מדי, הוא פשוט ביצע. ברגע שראית אותו, הוא לא היה צריך לדבר או משהו, עשית כמו שרועי עשה. כבר כלוחם, רועי היה מפקד בתוך הצוות. המפקדים שלנו גילו אותו, ולמעשה את יכולת הקצונה שלו בעתיד, הוא פיתח כבר כלוחם. זאת אומרת, הוא נולד לזה. בקטע הזה כשהוא קפץ על הרימון, אני לא הייתי..."
"כשנזרק רימון, האינסטינקט הראשוני זה לברוח ממנו"
ויטנברג המשיך, והדגיש: "כשנזרק רימון, האינסטינקט הראשוני זה לברוח ממנו. אם היית שואל אותי, אם בן אדם יכול לעשות את זה, הייתי אומר לך שלא. אבל כנראה שמידות ותכנים ודברים שאנחנו לא רואים ולא מרגישים - היו טבועים בו, שהוא אמר 'אני חייב לעשות את זה'".
"זאת גם החלטה שאין לך יותר מדי זמן לחשוב, זה איזשהו אינסטינקט, אבל האינסטינקט, העומקים והרבדים, אני חושב שהיו טמועים בו. כחייל בן 21-20 עוד לא ראיתי את זה, אבל עם השנים, כשאתה מתבגר וכו', במבט לאחור, אתה רואה שבאמת היה בו איזה משהו עמוק, אם זו אהבה לתורה, לחברים, לארץ ישראל, שהוא היה מוכן באמת להקריב את החיים שלו למען זה", סיכם.
