"אני בבתי עלמין כל לילה, מפנים אותי שיכור ומסומם"
בכור מיכאלוב, הלום קרב בן 65, על התמונות ממלחמת לבנון הראשונה שלא נותנות לו מנוח: "הבדידות הורגת אותי, אחרי סעידיאן ניסיתי לשרוף את עצמי"
לצד הכבוד העצוב והכואב שאנו רוחשים לנופלים במלחמות ישראל ובפעולות האיבה, ישנם רבים בינינו, בגילאים שונים, שעדיין רואים לנגד עינם את הרגע בו כמעט איבדו את חייהם בשידור חוזר. בכור מיכאלוב, הלום קרב בן 65, שוחח עם בן כספית וינון מגל, ותיאר את חייו כיחידי ששרד מארב אליו יצא עם חבריו לצוות במלחמת לבנון הראשונה.
"אני הלום קרב 41 שנה, משנת 1982", שיתף בצער. "נהרגו חמישה חברים, נפצעתי קשה. נתקלנו במחבלים סורים. הגיע המח"ט והרים אותנו על הרגליים. זיהינו 13 דמויות, ולפנות בוקר החל הבלגן. זה זכור לי כבלגן".
בהמשך, סיפר: "אני לא יכול לדבר על הכל. אני לא יכול להיכנס לזה עמוק. אני בסרט כבר חודשיים לפני יום הזיכרון ולוקח לי חודשיים להתאושש. נשארתי בחיים, הייתי באמא של התופת, עשינו את המוטל עלינו".
"אני בבתי עלמין כל לילה, מפנים אותי שיכור ומסומם", סיפר מיכאלוב בקושי רב. "אחרי המקרה של איציק סעידיאן, ניסיתי לשרוף את עצמי. הבדידות הורגת אותי, אני גרוש ארבע פעמים. עברתי גיהנום ואני לא מצטער. שנה וחצי אני לא עושה כלום, אך מה שמציל אותי היא האמנות. קשה לי להיפרד מהיצירות אז אני לא מוכר אותן. לכל ציור או פסל יש משמעות משלו".
