מרסל מוסרי שיתפה על מחשבות העוברות בראשה של אימא שרוצה להתגרש מבעלה, אך יותר מכל, רוצה את ילדיה מאושרים. "המילה 'אושר' קצת שורפת לך, את מפחדת לשאול אותם אם הם מאושרים, אם טוב להם, אם הם אוהבים אותך או שהיו מחליפים אותך באימא אחרת. נגיד, אחת כזו שבאה לאסוף מהגן עם אבא. להם יש אבא ליומיים בשבוע ואימא לכל השאר".
"נשארת איתו, הבאת איתו שני ילדים יפים, יותר יפים מקרני השמש באמצע חורף סוער", אמרה. ״וספגת את כל תחלואיו, תיעבת את הרגע ההוא בבודפשט שנתת דרור להבלי פיו, איך לא קמת ועשית מעשה? איך לא חשפת קצת טפחיים, לקחת את חברו בחולצתו ונשקת לו? יכולת לתרץ את זה בשכרות, יכולת להרוס חופשה שלמה, אבל הלב, הלב היה רן וטוב. הייתה לך הזדמנות אחת ויחידה להיות אישה חזקה ולא מתפשרת".
"בוקר אחד, לפני כמה חודשים, הילדים אכלו פסטה שהכנת להם. הוא נכנס אחרי יום עבודה, נשק להם, הביט בך ושאל 'עוד פעם פסטה?'", סיפרה, "ובמעט דמיונך, זה שעדיין לא הוכנע תחת אותה שגרה אפורה, עמדה אישה יפה בשמלה שחורה ומחשוף עמוק. היא החזיקה כוס ברנדי בידה, לגמה מעט והתקרבה אלייך, 'אני הפיה המשודרגת של סינדרלה', אמרה לך, 'יש לך כרכרה בחוץ, היא תיקח אותך למקום טוב, רק היכנסי אליה כבר אישה טיפשה', אמרה לך והניחה בידך את מפתחות הכרכרה. הבטת בה, הבטת בילדייך והבטת באיש ההוא, שהתכער כל כך מאז היום שבו בא לקחת אותך מסלון הכלות, ואמרת 'אני רוצה להתגרש'".
לבסוף, סיכמה במילות עידוד: "את טובה, את יודעת. עכשיו, אחרי הסערה הגדולה, שברון הלב והרבנים הקשוחים ברבנות - יש לך אותם ויש לך עצמך. המפתחות לכרכרת החופש בהישג יד והעולם כולו מחכה לך, אישה יפה. עכשיו תורך, ואת יכולה לחזור גם הרבה אחרי חצות. נסיכה נשארת נסיכה, לנצח".