"צריך לעשות הכול כדי שהדבר הזה ימשיך"
סתיו שפיר, ח"כ לשעבר וממובילי המחאה החברתית ב־2011, התייחסה למחאה נגד הרפורמה במשפט וטענה: "ברמה האישית, זאת המחאה הכי מרגשת שהייתה"
מאז הצגת הרפורמה המשפטית על ידי שר המשפטים יריב לוין בכל מוצאי שבת, ולעיתים גם בימים אחרים, מתקיימות הפגנות כאות מחאה נחרץ נגד מהלכי הממשלה בראשותו של נתניהו. כעת, משפורסם אופן חלוקת הכספים הקואליציוניים בתקציב המדינה, מחאות רבות קמות גם על זה. פרופ' אריה אלדד דן על כך ב־103fm עם סתיו שפיר, חברת הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, אשר פרשה את משנתה בנושא.
"איך את רואה את המחאה? מרוכזת? אפקטיבית יותר? או להפך, מתחילה להתפצל?", תהה אלדד בפתח השיחה, ושפיר הודתה: "ברמה האישית, בזאת המחאה הכי מרגשת שהייתה פה. יש לי סנטימנט למצב שבו המדינה שלנו נמצאת, ומאות האלפים, אני מניחה מעל למיליון איש, יוצאים כל שבת. השבת הזו זה הולך להיות ה־20. אני מסתובבת בכל הארץ בין ההפגנות ואני רואה מחזות מדהימים, של אהבת הארץ ולחימה על לב ליבה של המדינה שלנו בהיותה דמוקרטית וחופשית".
עוד אמרה שפיר כי "אני חושבת שקורה פה משהו ששנים חיכיתי לראות אותו קורה. את הפירוק של התשתיות הדמוקרטיות אנחנו רואים כבר במשך שנים. ראינו את זה בהחלשה של הכנסת, של מערכת המשפט, ובעיקר בקריעה הזו של העם לחתיכות קטנות ויצירת שנאה בין חלקי העם השונים. פתאום מתרחשת כזו התעוררות, אולי ברגע האחרון שעוד אפשר להציל, ואני מרגישה שרק צריך לעשות הכול כדי שהדבר הזה ימשיך. זה הולך להיות מאבק ארוך ולא פשוט".
על הקבוצות שקמו כמחאה לרפורמה, לדוגמה המילואימניקים שאמרו שלא יבואו להתאמן כחלק מהסרבנות, הדגישה: "נרטיב שקרי. עומדים פה אנשים שמשרתים את המדינה, והשירות הזה במדינת ישראל מתבסס על הערך שנקרא סולידריות, על זה שיש בנינו הסכם של דמוקרטיה. המשכנו לשרת והמשכנו להסכים להקרבה הזו, שיש מאוד גדולה, וברגע שהממשלה שוברת את ההסכם הזה, ואומרת 'אנחנו מפרקים את הדבר הזה, כבר לא דמוקרטיה - דיקטטורה', רוצים שאת כל הכוח בידיים שלהם, מצב שבו לא נדע כששולחים אותנו למלחמה אם זה נעשה לטובת אינטרס אישי של פוליטיקאי או לטובת ביטחון המדינה".
"הסיפור הזה הוא פוליטי"
"לכן את אומרת שזה מוצדק? מה זה שייך לזה שאותם מילואימניקים באים לזרוק שטרות של כסף בחצר של גולדקנופף?", זעם אלדד, ושפיר חידדה: "זאת המציאות. האוכלוסיה החרדית בישראל היא מהאוכלוסיות העניות יותר, מערכת החינוך שלה הוזנחה, ההנהגה של החברה החרדית הייתה שותפה לא מעט בקיפוח הזה ובתוך מערכת שמשמרת הרבה מאוד מהחברה החרדית במצב של היעדר כלים לעצמאות ולהשתלבות בעולם התעסוקה. הסיפור הזה הוא סיפור פוליטי".
בהמשך, הסבירה שפיר מדוע לדעתה השימוש בדרגות והתפקידים במילואים כחלק מהמאבק ברפורמה הוא דבר לגיטימי: "אנשים שיוצאים למילואים פעם בשבוע, לאורך עשרות שנים בחייהם, וגם תחת ממשלות שהם לא הסכימו איתם המשיכו לעשות את זה מתוך אהבת המולדת וההסכמה הזו שאנחנו מוכנים להקריב כדי לחיות פה. האנשים האלו רואים את הממשלה מפרקת את ההסכם הזה לחתיכות, לוקחת לעצמה כוח ולשליטה, שמה בקבינט חבורה של אנשים שחלקם עבריינים".
"זו לא הפיכה צבאית? שימוש בכוח הצבאי?", תהה אריה אלדד, ושפיר סיכמה: "כשאזרחים יוצאים לרחובות להפגין נגד דיקטטורה, זו חובתם האזרחית לעשות בין אם הם מילואים או כל דבר אחר - זו חובתו של כל אזרח ישראלי לצאת ולהגן על המדינה. במדינה שבה כל הכוח מרוכז בידיים של איש אחד, אתה לא תדע אם תקציבים מתקבלים בצורה הוגנת, אם יוצאים למלחמה מסיבה נכונה. לא תדע אם ביטחון המדינה מופקר ברגע שהמדיניות לא דמוקרטית, לא שקופה ולא מחוייבת לעבוד בשם האזרח וטובתו. זו סכנת נפשות. המאבק הזה בוודאי שהוא פוליטי על הצלת נפשה של המדינה"
עריכה: שני רומנו
