המאזין שיתף כי לו ולרעייתו ארבעה ילדים. מהם שתי בנות בנות 6 ו-10. עם זאת לדבריו כשדורשים מהן דברים מסוימים: "הן משיבות שאין להן כוח לאסוף את המשחקים, שהן לא רוצות ללכת להתקלח, שקשה להן, שלא נוח להן". כיצד ניתן לפעול מול התנהגות שכזו?.
מיכל: "אנחנו מלמדים ילדים ערכים. אבל ערכים זה משהו מופשט עבורם". לדבריה: "אם הילדה לא תסדר את החדר, אני אסדר. כי חשוב לי שהבית שלי יהיה מסודר", אבל הוסיפה: "אני אמורה לייצר מצב שממנו הילדות יבינו שכדאי להן להיכנס למקלחת. אני אמורה לייצר מצב שממנו הילדות יבינו שעדיף להן לסדר את החדר". עם זאת הדגישה כי לא מדובר בעונש. לדוגמה לומר 'כל מה שאני אסדר, אני מבין שלך לא אכפת ממנו. אז אני אאסוף את זה, אשים במכונית, ואמצא מקום שבו זה יהיה להם חשוב'.
לאביהן הבהירה: "אתה לא מכבד את עצמך, ואז אתם באים אלי לקליניקה ואומרים 'הילד לא מכבד אותי'".
כמו כן ביקשה מיכל לחדד את מורכבות המשפט 'הגוף שלך ברשותך ואת אחראית עליו', מדוע הוא בעייתי, ובאילו מקרים הוא רלבנטי.