"הדלת נסגרת והמפלצת יוצאת החוצה"
ליאור, שבתה בת ה־4 אובחנה כפוסט טראומתית לאחר התעללות, שיתפה בסיפורה האישי • חן קורביץ, נציגת מטה המאבק, הדגישה: "ילד בן 3 לא תמיד משתף"
דו"ח מכון המחקר של הכנסת חשף כי ישנו זינוק חד בדיווחים על מקרי התעללות במעונות ובגני ילדים. זאת על רקע גן הזוועות באילת שהסעיר את המדינה עם למעלה מ־400 מקרי התעללות ופגיעה בילדי הגן. סביב נושא זה, מעיין אדם שוחחה ב־103fm עם חן קובריץ, נציגת מטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך, ועם ליאור, אם לילדה המאובחנת כפוסט טראומתית לאחר התעללות בגן.
בפתח השיחה התייחס קובריץ לחוק המצלמות עליו הם נלחמים: "זו מלחמה של כולנו, כל מי שאכפת לו מהילדים. גם אנחנו לא אומרים שכל הגננות והסייעות מתעללות, זה מה שגורמים לכולם לחשוב. אנחנו באים ואומרים שהילדים שלנו נמצאים שעות ארוכות בגן, אנחנו צריכים לדעת מה קורה להם שם. חוק המצלמות היום מונע ממני לדעת מה קורה עם הילד שלי".
"גילאי 0־3 יש חוק שנכנס לתוקפו שאומר שכל מעון שמחזיק שבעה ילדים ומעלה יש צורך בהתקנת מצלמות במעגל סגור. המשמעות היא שאם משהו קורה ואת חושדת שמשהו קורה לילדים בגן, צריך להגיש תלונה במשטרה ורק היא יכולה לפתוח את המצלמות אחרי שהיא מקבלת צו משופט", אמרה, "ואז מתחיל כל ההליך של צפייה במצלמות. יש פרשות רבות שאנשים בכלל עוד לא יודעים מה קרה לילדים שלהם, לא הראו להם סרטונים, כי זו החלטה של משטרה או הפרקליטות".
עוד הסבירה כי "בגני עירייה בכלל אין מצלמות. זאת אומרת שהחשיבה שילד מעל גיל 3 יודע לדבר ולשתף את מה שקורה לו בגן היא מחשבה שגויה. ילד בן 3 לא תמיד משתף, וגם כשהוא משתף עדות של ילד לא מספיקה. יכולה להיות חוקרת ילדים שחותמת על זה שהילד סיפר את מה שקורה לו, אבל זה לא מספיק".
בנוסף, תקפה קובריץ את דבריה של יפה בן דוד אשר אמרה כי התיקים שנסגרו היו ככל הנראה בעקבות תלונות שווא: "לא מדובר בתלונות שווא, עובדה שכל התיקים נסגרו מחוסר ראיות לא אשמה. בואו נדייק את גברת יפה בן דוד, היא לא משקפת לציבור הגננות שלה שמדובר במצלמות במעגל סגור - אם יש משהו פותחים מצלמה ככלי ראייתי. המצלמות האלו ישמשו אותנו כראייה אם חלילה הבן שלי נופל בגן, שובר מרפק, שובר רגל. כרגע הפתרון הוא מעגל סגור וזה עדיף על כלום, כרגע אין שום דבר. אנחנו הולכים בכל מקום ויש מעלינו מצלמות - דיי עם ההתייפיפות הזו. הילדים שלנו זה הדבר הכי יקר לנו והם חוזרים פצועים ונכים".
"כדאי ששר החינוך יתאפס, קצת תצא החוצה להורים שאתה אמור להיות אחראי על הילדים שלהם", זעקה. "שר החינוך צריך להתעורר ולהבין שיפה בן דוד לא מנהלת את מדינת ישראל. הם דואגים לפרטיות, הם טוענים לזה שגננות לא צריכות להיות מצולמות, שאנחנו לא צריכים לראות מה קורה לילדים אם עכשיו הוא בהתקף טנטרום".
באשר לטענת הגננות כי הן מנהלות שיחות פרטיות וכי המצלמות בגנים יפגעו להן בפרטיות, זעמה: "מטה המאבק נחשף לכל כך הרבה זוועות, וכל פעם הן אומרות 'לא רוצים שישמעו את השיחות שלנו', זה לא מעניין אותנו, מעניין אותנו לדעת מה קורה בשעת ההשכבה, בשעת ההאכלה. את לא רוצה אונליין? אין בעיה, יש ועד הורים שידגום אחת לחודש, יש תצפיתניות, אבל שתהיה לנו אפשרות למנוע. החוק הוא מבורך ומצויין והוא הוביל לעלייה מטורפת בעשרות אחוזים של הגשת כתב אישום. תאפשרו מעגל סגור, לא פגעת? לא עשית שום דבר? ממה את כל כך חוששת? זה לא נכון שאנחנו מציקים כל הזמן".
ליאור: "המכשיר הקליט 4 שעות שבהן את שומעת מפלצת"
בהמשך, הצטרפה לשיחה ליאור, שבתה מאובחנת כפוסט טראומתית בעקבות התעללות, אשר שיתפה בסיוט של חייה. "חלום בלהות שנופל עלייך פתאום. אנחנו שמנו מקליט בעקבות חשש שעלה, כל אמא אמרה שהילדה שלה חוזרת רעבה, לא ישנה טוב, לא רוצה להיכנס לגן. ואז עלתה תמונה לרשת שרואים ילד הפוך בטרמפולינה ומיד היא נמחקה. התחלנו לייצר לילדה סיטואציות בבית, למרות שהיא דיברה שוטף היא לא אמרה מילה. ברגע שהתחלנו לייצר את הסיטואציות, לשים בובה הפוכה בטרמפולינה, לשבת לארוחת צהריים, ראינו מה קורה בגן. שהילדים יושבים על הרצפה ואוכלים מקערה וכפית אחת 12 ילדים".
"החלטנו לשים מכשיר הקלטה על הילדה", סיפרה, "המכשיר הקליט 4 שעות שבהן את שומעת מפלצת. מישהו שהילדים לא מעניינים אותה בכלל, היא רק צורחת עליהם, מקללת אותם, הם סתם ניצבים בגן. כל הארבע שעות את שומעת בכי של ילדים שאין להם בכלל מענה. את לא שומעת לא משחקים ולא סיפורים ולא שירים. פתאום את שומעת איזו נפילה ובכי צורם, ואת מבינה שפה היא כנראה דחפה את הילדה".
עוד שיחזרה כי "מיד פנינו למשטרה, הם בעבודה מאוד מהירה לקחו את המצלמות של הגן ותודות למצלמות נחשפו לגודל הזוועות שם - היו של 60 יום מצולמים שם הטחות, מכות, הנפות באוויר, הצלפות עם החיתול, השפלות של ילדים. את אומרת 'אני שולחת את הבת שלי לגן נורמטיבי, פתאום מגלה שהיא הייתה בשדה קרב'. היא לא ידעה מאיפה המכה תגיע, מה עושים. הכנסת אותה לגן, הדלת נסגרת והמפלצת יצאה החוצה".
"ההלם הראשוני מאוד קשה", הודתה בדמעות, "את צופה בילדה שלך, רואה את הזוועות האלה, את שפת הגוף שלה ואת אוכלת את הלב. שלחת ילדה בריאה לגן, הילדה שלי הייתה שם שנתיים וחצי שבהן גם היו רגעים שהיא הלכה מאושרת לגן בבוקר, אבל תמיד באנו לקחת את הילדים אז תמיד הם ישבו והיו כמה משחקים על הרצפה, וקיבלת תמונות מאוד יפות. לרגע אחד לא תיארת שזה מה שקורה שם".
כמו כן, כאשר נשאלה מה עשתה לאחר שגילתה על הזוועות אותן עברה בתה, השיבה ליאור כי "אנחנו התחלנו לטפל בילדה כי הסימנים היו בדיעבד מאוד מוקדם. היא הייתה צורחת בלילה, לא הייתה רוצה להיפרד מאיתנו, תמיד היה לה אישיו עם האוכל אבל תמיד יש לזה הסבר. חרדת נטישה, היא לא ישנה טוב היום, תמיד יש סיפורים. כשאת מתחילה טיפול את לאט לאט פותחת את הפצעים האלה. היום היא בת 4, כשזה התפוצץ היא הייתה בת 3".
"תקראי את הדגלים האדומים בקבוצה של מטה המאבק, אל תסמכי על הגננת, תפתיעי אותה, תגיעי בשעות לא שעות", הדגישה ליאור, והוסיפה: "תדברי עם שאר האמהות בגן, מה כל ילד חווה ואיך הוא מרגיש, והכי חשוב שיהיו מצלמות אונליין. זה היה חוסך לי את כל הטראומות לילדה".
לסיום, שיתפה ליאור במצב בתה כיום, כשנה לאחר שיצאה מגן הזוועות בפתח תקווה: "היום היא יותר טוב, אבל היא עדיין מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת, יש לה בעיות רגשיות, יש לנו עניין סביב האוכל. היו של הרעבות, היא לא הייתה נותנת להם לאוכל. את רואה את זה בבית, הילדה יושבת לאכול ומיד שואלת אם תביאי לה עוד כשהיא תסיים לאכול".
עריכה: שני רומנו
