"זו ממש לא פרובוקציה - מנסה לנרמל אימהות"
ח"כ שרן השכל על הורדתה מדוכן הנואמים במליאה לאחר שעלתה אליו עם בתה התינוקת: "זה לא היה מתוכנן מראש, הם דחו את הצעת החוק שלי לסוף היום"
באופן שנוי במחלוקת, נאלצה חברת הכנסת שרן השכל מהמחנה הממלכתי לרדת אתמול (ג') מדוכן הנואמים במליאת הכנסת, זאת מאחר ועלתה אליו עם בתה התינוקת. בתגובה, תקפה השכל את יו"ר הכנסת אוחנה, וטענה: "עצוב שיו"ר הכנסת, שיש לו שני ילדים בבית, בוחר למנוע מאישה עם ילדים מלעלות לדוכן המליאה ולהציג את הצעת החוק כמו כל חבר כנסת".
בשיחתה עם ענת דוידוב וגיא פלג, הגיבה על המתרחש. "התחושה הזו, הכאב וההשפלה הזו, זה סוג של כאב שכמעט כל אמא שמנסה לשלב בין קריירה לבין הורות, נתקלת בה כמעט על בסיס יומי. זה ממש כואב שדווקא במקום שבו אנחנו אומרים להוות דוגמה אישית ומודל לחיקוי, וכל היום מדברים על איך לאפשר לנשים ואיך להכניס נשים לשוק העבודה, בסוף אצלנו מתנהגים ככה. יום שלישי הזה הייתה לנו תקלה, הייתי צריכה לקחת אותה. זו לא פעם ראשונה שאני עושה את זה, עשיתי את זה כבר".
"זו ממש לא פרובוקציה, וחשוב להגיד את זה. מההתחלה אני מנסה לשלב את האימהות והקריירה, וגם לנרמל את זה", הוסיפה. "אגב, ממש לפני כן היא הייתה בעגלה, היא הייתה בסדר, דחו את הצעת החוק שלי לסוף סדר היום, הילדה כבר הייתה עייפה, רעבה, התחילה לבכות בעגלה. אפילו סגנית מזכירת הכנסת ניסתה לקחת אותה והיא התחילה לצרוח. זה הרגיע אותה ואמרתי גם ליו"ר המליאה - אני בסך הכול עולה ל־60 שניות, אני אומרת את מה שיש לי על החוק ואני ארד, זה היה יכול להיגמר בלי שאף אחד בכלל ישמע מהאירוע הזה, כמו שאני נמצאת איתן בוועדות ובכל מקום אחר".
על הצעת החוק עליה ניסתה לדבר על דוכן הכנסת, אמרה: "זו הצעת חוק שלי שקשורה למועצות האזוריות, נושא שקשור לבחירות המקומיות לוועדים, שמישהו שלא מקבל אפילו מנדט אחד עדיין מקבל מושב בתוך הוועד, זו הייתה מטרה לתיקון בתוך הבחירות המקומיות. זה לא חוק שהרבה אנשים התעניינו בו, זה לא היה אמור לתפוס מקום".
לבסוף, סיכמה ח"כ השכל: "מקום העבודה שלנו הוא לא מקום רגיל, ובגלל שאין לנו תחליף לוקחים אותנו להצבעות גם יום אחרי ניתוח, תוך כדי טיפולים כימותרפיים, עם אינפוזיה ושלושה ימים אחרי לידה, אנחנו מגיעות להצבעות, אז זה בסדר לגרור אותי? כל האימהות מסתכלות על הכנסת כמודל לחיקוי, ואני חושבת שיש מקום לאפשר את זה, זה הכול".
עריכה: נויה חסון
