"כשיבוא מלאך הזיכרון, אוציא לו קצת ערק ועוגיות"
מרסל שיתפה בסיפור קורע לב, על איש מבוגר ובודד, שזיכרונו מתחיל לבגוד בו: "אולי זה טוב ככה, לא לזכור, כי גם לילות עצובים היו בתוך הלבד שלי"
מרסל מוסרי שיתפה בסיפור קורע לב, על איש מבוגר ובודד, שזיכרונו מתחיל לבגוד בו. "עוד מעט אתחיל לשכוח הכל, לא רק את הדרך הביתה. עוד מעט לא אזכור אם התקלחתי או לא, אם שילמתי את החשבונות, אם כבר אמרתי לאליהו הקצב להזמין לי כנפיים נקיות, ואם יש לי אישה, משפחה וילדים", סיפרה.
והמשיכה: "מתישהו, אם ירצה השם זה יהיה עוד הרבה זמן, אבל מתישהו, גם אשכח את שמי. וכשיעבור מישהו שמכיר אותי ברחוב ויגיד לי 'מה שלומך, אבשלום? מזמן לא באת אצלנו', אשאל אותו 'מי זה אבשלום?' ואלך. גם לא אדע לאן. עוד מעט יבוא מלאך הזיכרון, יתגלה אלי בלילה גשום וישאל אותי 'מוכן אבשלום? באתי לקחת עוד מנה'. אענה לו 'מוכן', אפתח את ראשי ואתן לו מזיכרונותי".
לסיכום, שיתפה כי "אולי זה טוב ככה, שאין לי רעש בבית, ואין אישה ואין ילדים. אולי ככה לא יבכו עלי ולא יגידו 'מסכן אבשלום, איך היה בעל טוב, והיום לא מזהה אותה אפילו'. ואולי זה טוב ככה לא לזכור, כי גם לילות עצובים היו בתוך הלבד שלי, וגם חגים בלי לשמוע את המגילה, ואת ההגדה ואת זמירות השבת. וגם ימים שבהם המצח שלי בער ולא היה אפילו מי שיניח עליו קומפרסים. אז שיבוא מלאך הזיכרון, אפילו אוציא לו קצת ערק ועוגיות".
