רק על עצמי לספר ידעתי
מהו נרקיסיזם במובן ההורי, והאם בכולנו יש חלק נרקיסיסטי? • ורדה רזיאל ז'קונט אירחה את ד"ר הילה יהלום לשיחה על העצמי, האחר, והקשר ההדוק ביניהם
נרקיסיזם, מושג הנוגע לעיסוק יתר בעצמי על חשבון היחס לאחר, הפך למושג שגור למדי בשפה, בעיקר בהקשרים שליליים. האם ישנו מינון טוב של נרקיסיזם, וכיצד קשורה הפרעה זו לאופן בו אנו מגדלים את ילדינו? את נושא מרתק זה ניתחה ורדה רזיאל ז'קונט עם ד"ר הילה יהלום, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, לרגל יציאת ספרה החדש 'ההד הנשכח – התבוננות פסיכואנליטית בתופעת ההורות הנרקיסיסטית ובהשלכותיה'. תתכוננו להיות מאוד מופתעים.
"נרקיסיזם היא מילה שנמצאת כיום בשימוש יתר, ולפעמים גם בשימוש שגוי", הבהירה ד"ר יהלום בפתח דבריה. "אפשר לראות את זה כמשהו על רצף, החל מנרקיסיזם בריא ועד משהו פתולוגי, שם זה נהיה רעיל, פוגעני, מפריע במערכות יחסים ולפעמים גם ממש מייצר חולי באחר. אגואיזם אינו מושג מהעולם המקצועי, אך כולנו מבינים שמדובר באדם שמאוד מרוכז בעצמו. נרקיסיזם זו הפרעת אישיות. אגואיזם הוא רק אחד מהמאפיינים של הנרקיסיזם".
וכיצד מתקשר הסיפור להורות, הלכה למעשה? "הורות היא נרקיסיסטית מעצם טבעה, אבל בדרך כלל בצורה בריאה וטבעית, אנחנו מושקעים בילדים שלנו ורואים בהם חלק מעצמנו", הבהירה היילה במהלך שיחתה עם ורדה. "זה משהו הכרחי עד מידה מסוימת. הורות נרקיסיסטית היא כשזה נעשה בצורה מופרזת שלא מותאמת לגדילה של הילד".
בהמשך, הוסיפה: "ילד אמור לקבל תיקוף לחוויות שלו מההורה. הורה נרקיסיסט יכול להגיב בכעס כי זה לא נוח לו, ולא לתת את התגובה הרגשית שהילד צריך. מה שנוצר זה ערעור של תחושת המציאות. כרגע שרובם של הנרקיסיסטים לא יגיעו לטיפול, הם לא באים בגלל שהם מבינים שהם פוגעניים. יש כן מצבים בהם האדם יכול להבין את זה ולרצות לעבור תהליך של שינוי".
עריכה: מיכל קדוש
