"הרגשות של הילדים הם תמיד בקצה"
המאזין: "יש לי בת באמת מקסימה, אבל לפעמים יש לה התפרצויות של זעם" • מיכל דליות: "העקביות בתגובה שלך תלמד את הילדה מהי התנהגות"
המאזין שוחח עם מיכל דליות ב־103fm ושיתף כי "יש לי בת יחידה שמתקרבת לגיל 4. היא באמת ילדה מקסימה, גם בבית וגם בגן, בוגרת מאוד, אבל לפעמים יש לה התפרצויות של זעם ולא מסוגלת לשמוע את המילה 'לא'. אנחנו באמת מנסים להקשיב אותה ולדבר איתה, לחבק אותה ולהריע אותה, אבל הדרך היחידה שאני באמת מצליח להתמודד איתה זה לברוח משם ולסגור את עצמי בחדר. אחרי עשר דקות היא באה ומחבקת אותי. אני כמוה בדיוק - מתעצבן ונדלק מהר. אני כבר לא יודע מה לעשות איתה".
המומחית ביקשה להרגיע אותו והסבירה כי "ילדים בגיל הזה הם עדיין לא מווסתים רגשית, ומה זה אומר? שהרגשות שלהם תמיד בקצה. אם הילדה שלך היא עצובה אז היא עצובה מאוד ואם היא כועסת, היא כועסת מאוד. כן, היא חייה ממש בקצוות. אז מה עושים? אני חושבת שהעקביות בתגובה שלך מלמדת את הילדה מהי התנהגות. למעשה, כך התנהגות נרכשת. גם אם הילדה שלך היא בוגרת מאוד, היא עדיין נמצאת בגיל שבו היא לא מצליחה להסביר את עצמה באופן מיטבי. לכן לא שואלים אף פעם ילד 'למה?', כי היא לא תדע לענות. כך, באותה המידה, ברגע שאתה אומר לה 'לא' זה מתסכל אותה".
עוד טענה: "עד היום, אתה לא הייתה מספיק עקבי בתגובה שלך - פעם כעסת ופעם הקשבת, פעם חיבקת ופעם הלכת - אבל היום אתה בעיקר צריך ללמד את הילדה שלך מהו ריסון. אתה צריך לאזן את התקף הזעם הבא, כי כל מה שקורה היום יגביר וילבה את המשך ההתפרצויות שלה. עדיף שתלך ושלא תתפרץ בעצמך. בסופו של דבר מדובר בילדה, אז לא צריך לעשות תמיד שיחה של הפקת לקחים אחרי ההתקף, זה אמור להיות פשוט יותר. לה מותר לכעוס ולך מותר לא לחבק אותה אם היא מתנהגת בפרעות. לא צריך לדבר על זה יותר מדי, כי זה הופך להיות הדבר החדש - הדרך הכי טובה ללמוד את העולם ואת החיים זה לא דרך הדיבורים, אלא דרך החוויות והמציאות".
