על זמני
הראפר סאבלימינל התארח באולפן של רז שכניק - ויחד השניים נזכרו בדרך הארוכה והמפרכת של חלוץ הראפ, המחאה ומוזיקת ההיפ הופ בישראל
במהלך שהוכרז 'הקאמבק הגדול של השנה', הראפר סאבלימינל, הלוא הוא קובי שמועני, חזר לכבוש את הבמות, יחד עם השותף יואב אליאסי, המכונה 'הצל', אחרי שנים ארוכות של נתק, כאילו לא חלפו להם שני עשורים. יחד עם רז שכניק באולפן 103fm, השניים צללו עמוק אחורה בזמן וחזרו להתחלה המורכבת בתור חלוץ מוזיקת הראפ בארץ, פריצות הדרך - עליהן עלו לא מעט אומנים אחריו, וההצלחות הגדולות.
"זה שהאלבומים הקודמים שלי הצליחו זה היה על אף", הצהיר שמעוני בפתח השיחה, והסביר: "אני הוצאתי את האלבום הראשון בשנת 2000 באופן רשמי, למרות שהוא היה מוכן כבר ב־97', כי הייתי בצבא. יצאתי עם כוח מטורף של רחוב, וברגע שהוצאנו את זה לרדיו, 'חי מיום ליום' היה השיר הבולט, אז קם לי איזה אויב פתאום – התקשורת. במשפט 'המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת' זיהו משהו קיצוני, פשיסטי. כל החיים הלכתי עם מגן דוד קטן מתחת לחולצה, פתאום באתי עם מגן דוד ענק ולא ידעו לעכל את ה'מפגע התברואתי' הזה שמתחולל בתל אביב. היו כתבות קשות מאוד שיצאו עליי ואמרתי 'מה בסך הכול רציתי? אני בא בטוב עם הדגל שלנו, איך הפכו אותי לרע בסיפור הזה?'"
ואז, הגלגל הסתובב - "בעצם ב־2002 הוצאנו את 'האור והצל' ושיחקנו קצת עם התקשורת – הסינגל הראשון, קראנו לו 'הפרד ומשול' כדי שכולם יפרצו ויגידו 'הנה חזרו הפשיסטים' אבל כל השיר מדבר על ביחד נשרוד ולחוד ניפול. אני חושב שזה היה כמו נוקאאוט של השטח כלפי התקשורת עד למצב שאחד אחרי השני התחילו להתקפל ופתאום הכןל נכנס לפלייליסט וכבשנו את המועדונים, הרדיו, הכול", סיפר.
"20 שנה אחרי, התקשורת פתאום הבינה שלא רק שחבל שהיא יצאה נגד, אלא שהרבה מאוד אמנים שמגיעים לשיא למדו וינקו מזה", אמר שכניק, ושמעוני ציין כי "ראפ, בארסנל המוזיקלי של מוזיקה ישראלית, הוא כלי מאוד משמעותי. המון ממה שעדן בן זקן עושה זה ראפ, ואלה לי, ועומר אדם עושה ראפ, וכמובן סטטיק, נצ'י וכל החברים. זה כיף מאוד גדול, כי כשאני עשיתי את זה אף אחד לא האמין ולא ראה ולא התייחס לזה כמוזיקה".
החידוש לשיר 'פרחים בקנה', הוא נחשב לקפיצת המדרגה הראשונה של הראפר. "זו כבר הכרה של הממסד. פירקנו את הטלוויזיה ואת הפריים טיים. באותה תקופה, הפכתי לפוטנציאל מטורף להגיע למקומות חדשים. השיר הזה בעצם היה אמור להיות איזה שיר של חידושים ללהקות צבאיות, לאיזו תוכנית טלוויזיה ואמרו לי 'אולי אתה תועיל'. אמרתי 'אם אני עושה את זה, אני עושה שיר חדש'. שם בעצם דוד ברק ואפי נצר נחשפו לזה לראשונה ואני לא אשכח שבצילומים רואים אותם כל כך מתמוגגים מעונג".
על השיר 'אין גבולות', שביצע עם הזמרת סיון, אמר סאבלימינל: "כתבתי אותו על סיון, ישבנו ביחד באולפן, גם עיבדתי את השיר והפקתי אותו, כתבתי אותה בהשראה של הסיפור שלה. את סיון אני פגשתי כשהיא הייתה בת 14 ואני 16 אולי. לי היה מועדון בתל אביב כבר אז, זה אולי נשמע הזוי. הייתי מפעיל את המקום, אחד מהחבר'ה קרא לי החוצה ואמר לי, 'תשמע, יש בחוץ ילדה שיש לה את הקול הכי יפה שראיתי בחיים'. יצאתי החוצה ברחוב אלנבי בחושך, באיזה ארבע לפנות בוקר, עמדה ילדה בת 14 והעיפה לי את הראש, ואמרתי לה, 'תקשיבי, יום אחד אני אצליח בגדול ואני אקח אותה איתי'".
לבסוף, סיפר על מערכת היחסים החדשה-ישנה עם 'הצל', יואב אליאסי: "במופע שלי ושל יואב, 'הצל', זה נקרא מופע האיחוד, זה כל המסר, שכולנו ביחד. לא משנה מי אתה, בסופו של דבר הגורל של העתיד של הילדים שלך תלוי בגורל של עתיד הילדים של המקביל שלך. אנחנו רק ביחד פה, וזה המסר שלנו בהופעה. כמה שזה מצחיק, הוא כל כך הפוך ממה שתופסים ממנו בתקשורת. הוא בנה לעצמו במה כשנפרדנו. הבמה של המוזיקה פחות עבדה לו. בהתחלה הוא באמת יצר פרובוקציות ונהיה מן דמות כזאת והתקשורת שיחקו עם זה יופי יופי. היום הבן אדם הזה, עוקבים אחריו מיליון אנשים, הוא הפך לערוץ תקשורת לגיטימי. הוא יותר מתון ממני בהרבה דברים, פשוט הדמות שלו נשמעת מאוד מפחידה".
ורגע לפני שנפרדו, הראפר המצליח התייחס לשיריו הישנים, שמתחברים באופן מופלא לתקופה של ימינו: "כל אחד מאיתנו שהוא שפוי בנפשו היה רוצה לחיות במדינה שיש בה שלום. אני באמת חולם ומאמין שאפשר לעשות פה שלום. אני חזרתי מטיול מדהים באבו דאבי ואתה רואה איך הקימו בית כנסת מפואר ויפה ליד מסגד יפייפה וכנסייה יפיפייה, וזה בית כנסת שעובד. אני הגעתי לשם לתפילות ביום שבת ומכבדים אחד את השני, למה לא?".
