"זה כמו לטעום טעם שכבר לא מייצרים"
הזמרת והיוצרת ריף כהן סיפרה בהתרגשות על המופע הצפוי להעלות בפסטיבל ליצירה ישראלית, החוגג 18 שנה ליצירה • לדבריה, "זה ערבוב של כמה עולמות"
פסטיבל סמילנסקי ליצירה ישראלית חוגג 18 שנות יצירה בעיר העתיקה בבאר שבע. לקראת האירוע המוזיקלי המרגש, הזמרת והיוצרת ריף כהן שוחחה עם איריס קול ב־103fm ושיתפה בהתרגשות הגדולה.
"אני עושה את המופע החדש שלי בעצם שנקרא 'חור בלב'. יש לי את ההזדמנות להופיע עם המופע הזה פה בארץ, בדיוק חזרנו גם מסיבוב הופעות. היינו בטורקיה, בלונדון, בפראג", סיפרה.
לאחר מכן, שיתפה בחוויות מהמופע בטורקיה: "הגיעו לשם כמובן מוסלמים דתיים. עכשיו, לא רק שאני ישראלית ויהודייה והם באים באהבה רבה, הם גם בעצם נחשפים למוזיקה ערבית. כי הם בעצם, הטורקים, לא רואים את עצמם כערבים".
לדבריה, "האסלאם והערביות זה משהו נפרד וזה משהו שאנחנו כישראלים לא מצליחים לעשות את ההפרדה. ברמה התרבותית זה נורא מוזר לנו, אז זה מרתק לראות את זה, את החיבור עוד פעם ואת זה שדווקא אני בתור ישראלית יהודייה פותחת את העולם הערבי ואת המוזיקה הערבית".
המשיכה והוסיפה: "באלבום החדש יש כמה ז'אנרים של מוזיקה ערבית. זה גם מאוד החמיא לי לראות קהל גדול, 2,000 איש באולם של 360 מעלות. היה קהל מכל כיוון וזו הייתה ממש חוויה מיוחדת. הגענו עם הלהקה שלי מהארץ".
באיזה שפות שרת?
"האמת שזה היה גם הודי, גם בעברית אני שרה, גם במרוקאית, בצרפתית. את האמת שלא יוצא לי המון להופיע עם המופע הזה החדש פה בארץ אז אני מאוד שמחה שסמילנסקי הזמינו אותי להופיע עם המופע הזה".
"בבית המקדש ביהדות היה ידע עצום שמבחינתי הלך לאיבוד"
בהמשך סיפרה על המחקר שעושה לגבי המוזיקה ברחבי העולם. "אני לא יכולה לשייך את עצמי לאף קבוצה. מעולם לא הצלחתי לעשות את זה. אני שומעת מוזיקה קלאסית וג'אז ודברים מורכבים מאוד כי אני אוהבת את הדקויות של הרגשות. פחות תעשייתית", אמרה.
לטענתה, "יש מוזיקה שהיא תעשייתית שהיא תמיד עובדת. אנשים רוצים ללכת על בטוח, הם משקיעים המון כסף, הם לא רוצים ללכת לאיבוד, לא רוצים להפסיד את ההשקעה שלהם, כמו כל עסק ועסק. ככה אפשר להתייחס למוזיקה לצערי הרב, אבל אני באה גם מחקר המוזיקה".
"הופענו בהודו השנה, פתאום פגשתי מוזיקאים ג'יפסים שבעצם מנגנים כמו לפני 600 שנה, שמכוונים את הכינור כמו לפני 600 שנה. צריך להבין שפעם המטרה של המוזיקה הייתה לרפא את האדם וצליל אחד נכון פותח את כל התדרים בגוף, זה מרטיט את כל המים בגוף, רק צריך לדעת לנגן נכון את הצליל. מה זה נכון? בחיבור לקוסמוס. אפילו הפסנתר היום, הוא כבר לא מכוון כמו הצלילים בקוסמוס", הסבירה.
היא ציינה כי "בבית המקדש ביהדות היה ידע עצום שמבחינתי הלך לאיבוד לחלוטין, של שימוש במוזיקה כדי לרפא אנשים ברמה נפשית ורגשית ופיזית. איבדנו את הידע הזה לצערי הרב, אז אני קצת הולכת במחשכים, בחשכה, באינטואיציה".
"אני מגלה שיש לי המון זיכרון גנטי, אני יכולה לזהות מקצבים וללמד פרקשניסטים, מקצבים. כלומר, יש לי פרקשניסטים של מוזיקה תימנית ובגדדית ומרוקאית", גילתה. "הפרקשניסט המרוקאי לא יכול לעשות בגדדי למשל. יש ניואנסים עמוקים שהם לא סתם, יש לזה שורשים חזקים. אבל לעומת זאת, אם אני אקח טבח תימני, הוא יעשה לי בקלות מקצב תימני. זה מבחינתי הוכחה לכך שזה לא רק ידע נרכש, יש ידע קיים שפשוט צריך לתפוס אותו ולגלות אותו".
"זה מחקר מבחינתי. אני חושבת שבסופו של דבר, מעבר לריפוי של מוזיקה, זה העולם של הרגשות. יש אנשים שיכולים לעשות שיר שלם שאין לו מבנה ברור. יש עולם שלם. שיר אחד של אום כולתום זו שעה שלמה ואנשים היו יושבים, כולם ביחד, בשש אחר הצהריים ובכל הרדיו היו פשוט משמיעים את השיר שלה עם נרגילות ונכנסים", סיכמה.
