זמן ה־Z
כיצד רואים בני דור ה־Z, שנולדו החל מ־2005, את עתידם המקצועי? • ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי אירחו את ילדיהם לקפיצה מרתקת אל העתיד • פרק 24
דור ה־Z, הכולל את ילידי שנת 2005 לערך, לומדים להכיר עולם שלם לחלוטין מהעולם הרווח כשאנחנו היינו צעירים יותר. גם עולם העבודה, לצד ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות, כבר שונה בכל קנה מידה מבעבר, עובדה המאלצת אותנו להתאים את עצמנו להלך הרוח הנוכחי. בפרק העשרים וארבעה של 'עתיד מזהיר' בהגשת ניל"י גולדפיין ומלי אלקובי על כל מה שעלינו לדעת בדבר עולם העבודה החדש, אירחו השתיים את ילדיהן, וערכו יחד שיחה כנה על האופן בו הם רואים את הפן המקצועי בחייהם.
"דור ה־Z נכנס לשוק העבודה, מדובר בחבר'ה בני 10 עד 26 והם מאוד משמעותיים", פתחה אלקובי. "יצאו שני סקרים שמנסים להשוות בין דור ה־Y לדור ה־Z, וראו שלוש נקודות שבהן היו הבדלים. ראשית, באמפתיה. הם אמרו שאמפתיה מאוד חשובה להם, וכך גם הבריאות המנטלית. פערי הדורות עדיין כאן. יתר על כן, חשובים לבני הדור הזה ארבעה דברים: סביבת עבודה, גמישות בשעות, שכר מצוין ואנשים טובים".
בתגובה, השיבה גולדפיין: "מתחילים לראות את האנשים הללו. בואי נתחיל מהצבא, המעסיק הגדול ביותר בישראל. שם תחשבי שגם המפקדים הם כבר חלק מדור ה־Z. אנחנו מדברים על אנשים שעובדים, מנהלים ואפילו מנהלי ביניים. ואחד הדברים שאני אוהבת הוא העובדה שיש להם אמירה. פחות אכפת להם מה יגידו ואיך יראו. כאשר אנשים מדור ה־X וה־Y שואלים אותם שאלות, אנחנו רואים הרבה מאוד יצירתיות וחשיבה שונה, אהבה לטכנולוגיה והיעדר פחד לשחוט פרות קדושות. הסיפור הזה של ההקשבה הרב דורית יכול לתת לנו משהו מצוין".
"אנחנו לא מגדירים את מקום העבודה"
לשיחה הצטרפו אדם וגיא, ילדיה של מלי, והביאו את האופן בו הם רואים את עולם העבודה של היום. "אני גיא, בן 20, ואני מפקד בחיל התקשוב. רציתי להתייחס לזהות עולם העבודה. בדור שלנו רואים את זה הרבה, שאנחנו לא מגדירים את מקום העבודה, לאנשים יש הרבה יותר תחומי עניין מעבר לכך. חשוב להרבה אנשים בדור שלנו שברגע שרואים אותנו נרצה לתת למקום העבודה, נציע דברים, וזה אולי משהו שהיה פחות קיים פעם".
"אני אדם, גם אני בן 20", הצטרף לשיחה אחיו התאום. "ארצה להתחבר לעניין האמפתיה, והקשר שלו מול המעסיק. לפני הצבא עבדתי בפיצריה, שני הבוסים היו די צעירים, אבל שניהם תפסו את עולם העבודה בתור משהו יותר עתיק. הגעתי עם עוד שני חברים, וממש לא היינו בגישה הזו אז היה לנו קשה להכיל את הענייון בהתחלה. מסיבה זו ניסינו לדרוש כל מיני שינויים, ימי חופש ועוד כל מיני דברים. אני חושב שזה משהו מאוד משמעותי לדור שלנו. בסופו של דבר עזבנו, זה לא התאים לנו יותר".
ילדיה של ניל"י, הדס ויאיר, חוו גם הם את דעתם על השוני המהותי בפגישתם עם עולם העבודה בהשוואה לזו שלנו, המבוגרים יותר. "סיימתי יב'", תיארה הדס. "עבדתי כמדריכת גלישה בחופש הגדול, ומעבר לזה שמאוד נהנתי להיות בים והאנשים שם היו חברים שלי, התנאים היו מאוד גמישים. מצאתי זאת מאוד נוח. משהו שעלה בשנים האחרונות זה המיקום עצמו, אנשים התחילו לעבוד לאו דווקא במשרד, ואני רואה גם על חברים שלי, הורים ואחים גדולים, שזה מאוד עובד. שלא צריך משרד גדול, לתת לאנשים לעבוד איפה שהם רוצים".
"אני תלמיד תיכון כרגע, בכיתה י', והתחלתי לעבוד בעבודה הראשונה שלי, מחסן של מפעל שמייצר מכונות ספירה לחברות תרופות", הוסיף יאיר. "ממש לפני שבועיים הם סיימו פרויקט מאוד גדול והמנכ"ל, שהוא גם אבא של חבר טוב שלי, ערך נאום סיום ודיבר לכל העובדים. איך שהוא דיבר היה כל כך משפיע, הרגשתי כל כך חלק. אמרתי 'בוס כזה אני רוצה שיהיה לי'. הוא דיבר בכריזמה, בחמלה ושיבח אחד אחד, אם הוא היה מדבר עליי למרות שהייתי חודש, הכי הייתי מתחייב אליו ואל החברה. אני חושב שזה מה שהדור שלנו מחפש בבוס. עניין המימוש העצמי, מטרה שאתה עובד למענה ומאמין בה, זה חזק מאוד בדור שלנו".
עריכה: שני רומנו ומיכל קדוש
