תחנת אוטובוס בבני ברק, קו 146 מתקרב, הנוסעים הממתינים חרדים, מבינים שזה לא נהג גבר יושב ליד ההגה, אלא נהגת. אישה. אוי ואבוי גדול, הנוסעים מסרבים לעלות, חוסמים את הכביש, ומונעים מהנהגת 'המשוקצת' להמשיך בנסיעה. בושה.
חודש לפני, תחנת אוטובוס באשדוד, לא בני ברק, אישה עולה לאוטובוס, לפחות מנסה לעלות ומגורשת משם בטענה שהנסיעה באוטובוס המסויים הזה היא לגברים בלבד, כן, כן, והנהג ה'אמיץ', במקום להגן על הנוסעת, אומר לה שזה לא עניין שלו. בושה.
ומקבץ מהימים האחרונים - שלוש בנות 15 מקיבוץ בדרכן לכנרת נדרשות על ידי הנהג 'להתכסות' שחלילה לא תציץ איזו כתף דקיקה או כף רגל לא עלינו. לא בני ברק, אוטובוס בדרך לכנרת. בושה.
או הילה שסורבה לעלות לאוטובוס בטענה שהוא מיועד לגברים בלבד. אשדוד, לא בני ברק. בושה.
ושי שיצאה ממכון כושר וצעדה בתמימות בקניון בדרך הביתה, כלומר חשבה שהיא תעבור בקניון, אבל נחסמה בכניסה בגלל שלבשה בגד ספורט חושף כתפיים. קניון ארנה, הרצליה, לא בני ברק. בושה.
מקרה מצטרף למקרה, מצטרף למקרה, ולא שיש לנו משהו נגד בני ברק, אבל איפה הזכויות שלנו, הנשים? אז מה אם חברות האוטובוסים מגנות? את מי בדיוק הן מגנות? שום אמירה משמעותית לא שמענו מהכיוון של חברות האוטובוסים, שום גינוי משמעותי של הנהגים החצופים האלה. תתביישו.
שרת התחבורה, זה בידיים שלך.