"אני עושה ספוילר. זהו סיפור עצוב", הזהירה מרסל את המאזינים כי הסיפור אותו היא עומדת להקריא הינו סיפור עצוב ומרגש במיוחד.
"היא הייתה כמו שן חלב הממאנת לנשור, מתנדנדת שוב ושוב ושוב. שן החלב האחרונה שנשארה עד למעבר האחרון בילדות. ויש כאב מוזר כזה סביבה אף שהמבוגרים אומרים להרפות, לתת לה ליפול בקצב שלה, היא לא נפלה", פתחה מרסל את סיפורה הנוגה.
עוד המשיכה לספר: "הרופאים קוראים לה גיבורה, כי המחלה תפסה כל חלק בגופה והיא עדיין צלולה, משוחחת, צוחקת עם נכדיה. ילדיה קוראים תהלים לצד מיטתה. וכשהיא מבחינה שמישהו מתפרק ובוכה, מדפדפת מיד בארכיון זיכרונה ושולפת סיפור מצחיק. וכשראתה שכולם בוכים - בכתה גם היא, וכשצחקו - צחקה. היא הגיעה ממדינה שזה שאין לו צלם ודמות הגוף שכח לבקר ובגלל זיכרונו הסלקטיבי אביה צעד למותו ואתו כל משפחתו".
בהמשך תיארה קשר מרגש ומרטיט לב בין גיבורת הסיפור לבנה הבכור. איך הסתיימה מערכת היחסים המיוחדת בין האם לבנה?