"הפך לאחד האנשים המסוכנים בעשייה הפוליטית"
מגיש תוכנית הספורט ידוע בכך שאינו חוסך במילים, וכך קרה גם עם איש השנה שלו - ח"כ שמחה רוטמן • אנשי השנה תשפ"ג
כששומעים את השם רון קופמן ישר הולכים למחוזות הספורט, אולם מגיש תוכנית הספורט המיתולוגי לא נמנע מלהביא את עמדתו, מהקלה ועד החריפה ביותר, גם כשזה נוגע לפוליטיקה. בשיחה עם ניסים משעל שיתף קופמן מדוע בחר בח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, כאיש השנה שלו.
"אני חושב שהאיש הזה הפך להיות אחד האנשים המסוכנים בעשייה הפוליטית", הכריז קופמן. "הדרך שבה הוא מוביל את הוועדה בחקיקה, הצבעות וההתייחסות המזלזלת כלפי חברי הוועדה, בעיקר מהאופוזיציה, אבל גם מהקואליציה, מזכירה לי את לובה מארץ נהדרת. כך זה נראה, כך זה גם נשמע, וחבל באמת שהציונות הדתית שהייתה מפלגה אהודה, גם על שמאל וגם על ימין, הפכה באמת לדבר השנוא, בטח על ידי המרכז, אלה שלא באמת סוגדים ליהדות המשיחית. המהלכים שמוביל רוטמן בתמיכת פורום קהלת או מתוך רצון שלו - הופכים אותנו למדינת אפרטהייד שרק עוד שנתיים-שלוש נתחיל לשלם את המחיר".
כמו כן, כאשר ציין משעל כי חבר הכנסת רוטמן נבחר כמו כל שאר הממשלה הזו בשביל תפיסת העולם בה הוא מחזיק, קופמן ביקש חידד כי "הוא נבחר כדי ליישם על ידי אנשים שתומכים בדעותיו, אני איני תומך בדעותיו. חושב שהוא מסוכן ליחסי החוץ והפנים של ישראל כחברה. אנחנו נשלם מחיר, זה לא יעזור, נהיה כמו דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד עם ההתייחסות שלו למגזרים אחרים שאינם חובשי כיפה. אם הוא נבחר לעשות יהדות לבנה שבאמת בזה למגזרים אחרים, בטח ללא יהודים וגם ליהודים שאינם תומכים בדעותיו, אז אנחנו בצרות, זו לא חקיקה, זו כפייה - דיקטטורה של מערכת החוק".
"אני סומך על הלחץ מבחוץ, ארה"ב, האיחוד האירופי, אוסטרליה, קנדה, מדינות אחרות שאנחנו צריכים, ברור שמדינות דרום מזרח אסיה. מתישהו נצטרך לשלם מחיר אז אני רוצה לשלם אותו עכשיו כדי שיהיה עתיד טוב יותר. האיש הזה מסוכן, הוא גזען ואני פשוט לא יכול לסבול אותו. כתבתי השבוע ב'מעריב' שלדעתי הוא האדם המאוס ביותר בישראל, בטח על ידי מחצית מהציבור", הדגיש.
לסיום, הדגיש קופמן: "ילדיי ונכדיי, זה מה שמפחיד אותי, שלהם אין עתיד פה בגלל טיפוסים כמו שמחה רוטמן. נכון להרגע, כל עוד הוא מייצג את השלטון בנושא כל כך רגיש כמו חקיקה, אין להם עתיד פה. זו המסקנה המתבקשת. גם של עוד 4 מיליון מאלו שגרים כאן".
עריכה: שני רומנו
