"אני כרגע האישה שחלמתי להיות"
הזמרת לירז צ'רכי סיפרה על היצירה המוזיקלית שהיא עושה ברחבי העולם ושיתוף הפעולה עם מוזיקאים איראנים: "90 אחוז מהזמן אני במסעות בעולם"
הזמרת לירז צ'רכי שוחחה עם איריס קול על סיבוב ההופעות האחרון שלה, במסגרת האלבום שהוציאה והוקלט יחד עם להקה ישראלית ומוזיקאים איראניים. בפתח השיחה שיתפה צ'רכי ואמרה: "אני חושבת שזאת אני המתפתחת, החוקרת השואלת. אני חושבת שאני יכולה כרגע להגיד סוף סוף שאני באלמנט ובמקום שלי, ואני האישה שחלמתי להיות".
עוד סיפרה על מסעותיה המוזיקליים בעולם: "רוב הזמן אני בחו"ל, 90% מהזמן אני במסעות בעולם, מופיעה. יש לי מזל גדול שהעבודה הכי מואצת ומרובה היא באביב ובקיץ, שם יש לילדות הרבה חופשות, אז המשפחה פשוט באה איתי. אם זה מסע של חודשיים, שלושה, חודש, שלושה שבועות בכל פעם. זה גם הרבה לבד. אני מופיעה בעיקר באירופה אבל גם בארה"ב. יש לי כבר שלושה אלבומים בפרסית, ששניים מהם יצרתי עם אומנים באיראן. ההופעות האלה הן לאנשים לא איראנים, לאו דווקא בקהילות ייעודיות, אלא לאנשים שאוהבים מוזיקה".
"אני מאוד מתרגשת לעשות כרגע כמה הופעות בארץ", הודתה, והוסיפה: "אני כבר לא כל כך פותחת הופעות בארץ כי הלוז בחו"ל הוא נורא צפוף. ואני מאוד מתרגשת מההופעות האלה, זה מאוד מרגש להופיע בבית. שם אף אחד לא באמת יודע שום דבר על עברי, יש פתיחות לב מאוד גדולה למוזיקה. אני תמיד נפעמת מהתחושה הזו שאתה בא לאולם של חמש עשרה , עשרים, שלושים אלף איש בקהל. זה לא פשוט למלא דבר כזה. זה מרגש נורא לראות איך זה קורה".
צ'רכי הייתה פעילה במחאה בעד הסרת החיג'אב בקרב הנשים באיראן. כעת היא משתפת כי היא רואה קשר ברור בין איראן לבין המצב במדינה. וטענה כי "אם תלכי לראיונות שלי לפני שנים אני אומרת ש'איראן זה כאן', אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה כי סביר להניח שכולנו מאסנו בשיחות כאלה. אבל כן חשוב לי להגיד שהרבה פעמים בוטלתי בגלל היותי אישה בהופעות מאוד ממלכתיות בירושלים ובערים אחרות. וכשזה קרה נשבר לי הלב בעיקר כשילדתי את הבת השנייה שלי. וידעתי מה זה לגדל שתי בנות במדינה הזאת ולבוא ממקום שנשים בו מושתקות. אחרי שעברתי את הדרך והבנתי מה האג'נדה שלי, והבנתי לאן אני רוצה להגיע, הרגשתי רוב הזמן שאנחנו הולכים ונהיים דומים להם. וכן יכול לקרות פה מה שקורה באיראן. לכן חשוב לשיר ולדבר על זה".
עוד שיתפה על מאבקה: "אני שרה באיראן לנשים לחופש ולזכויות שלהן לשיר ולרקוד. הסבתות שלי בדי אן איי הפרסי הן מושתקות. הטקסטים שלי הם שירי מחאה שהתנגנו בתוך המחאות של הסרת החיג'אב וכל מה שקרה כמעט לפני שנה באיראן. הנשים שהקליטו איתי באלבום צעדו ברחובות באיראן ושרפו את החיג'אבים שלהן באש וגילחו את השיער. בחו"ל כשאני מדברת על זה, זה כבר מאוד מדובר. היום כבר מבינים. אני מניפה את דגל איראן בגאוות חופש".
"אני מאוד מקווה שהסיפור שלי לא יסתיים בזה שאיראן תפתח ואני אוכל להופיע באירן, ופה אני לא אוכל להופיע. זה פחד אימה", סיכמה בחשש.
עריכה: עינב אורגד
