מיכל דליות הקריאה בעצב הודעה שקיבלה: "אנחנו בים המלח מתאוששים, בם המלח יש הרבה משפחות בעיקר מבארי אבל גם מישובים אחרים. המראות לא עוזבים אותי, אני נרדמת רק עם כדורי שינה. בני הבכור בן ה-14 הפסיק לתקשר, הוא מטופל, אנשי המקצוע מבינים ומכירים את המצב אבל אחותו בת השש לא מבינה למה הוא לא מדבר איתה, מה להגיד לה?"
מיכל הסבירה: "תגידי לה 'את יודעת?' אז זוכרת שעברנו לפה? תשתמשי רק בחוויות שהיא חוותה, תגידי דברים שאתם חוויתם. 'את זוכרת שרצנו לאוטו והביאו אותנו לים המלח? גם אחיך היה איתנו והוא חושב על זה כל הזמן, הוא חושב על זה, הוא זוכר את זה, הוא עצוב מזה. לא בא לו, תניחי לו. הוא מדבר עם המטפלים, הוא מספר להם. בואי נכבד אותו ונניח לו. כשהוא ירצה, אחרי שהוא יסיים לחשוב על כל הדברים והוא ישכח אותם, הוא ידבר איתנו בחזרה'".
"ואת, אימא יקרה", אמרה מיכל, "תמצאי עם מי להתחבק. זה מה שהמוח שלך צריך עכשיו כדי להבריא".